בחכירת הון, החוכר נחשב לבעל הנכס המושכר, והוא מממן אותו בהלוואה מהמשכיר. בהתבסס על ייעוד בעלות זה, החוכר מחשב חכירת הון באופן הבא:
- החוכר רושם את הנכס המושכר כנכס קבוע
- החוכר רושם הוצאות פחת עבור הנכס המושכר (בדרך כלל לאורך תקופת החכירה)
- החוכר רושם התחייבות לערך הנוכחי של הנכס המושכר, תוך שימוש בשיעור היוון שהוא הנמוך מהשיעור המשתמע של המשכיר או משיעור ההלוואות המוגבר של החוכר
- ככל שמתבצעים תשלומי חכירה, החוכר רושם כל תשלום כשילוב של הוצאות ריבית והפחתה של ההתחייבות שצוינה זה עתה
בחכירה תפעולית המשכיר נחשב לבעל הנכס המושכר, והשוכר שוכר את הנכס. בהתבסס על ייעוד בעלות זה, החוכר מחשב חכירה תפעולית באופן הבא:
- החוכר רושם כל תשלום חכירה כהוצאה תפעולית
בגלל החשבונאות השונה הנהוגה בכל סוג שכירות, ניכרים ההבדלים הבאים בין השניים:
- חכירת הון מביאה לכך שנכס קבוע נרשם במאזן. לא נרשם נכס להשכרה תפעולית.
- חכירה הונית מביאה לחיוב הוצאות פחת בדוח רווח והפסד. לא נגבה פחת בגין חוזה שכירות תפעולי.
- חכירה תפעולית מביאה לחיוב הוצאות חכירה בדוח רווח והפסד. אין חיוב כזה בגין חכירה הונית, כאשר ההוצאה במקום זאת מתחלקת בין הוצאות פחת והוצאות ריבית.
- חכירה הונית מביאה לכך שהתחייבות בגין הערך הנוכחי של סך כל תשלומי החכירה נרשמת במאזן. לא נרשמת כל התחייבות לחכירה תפעולית, למעט תשלום החכירה הנוכחי.
- חכירה תפעולית מביאה לכך שכל התשלומים זורמים בסעיף הפעילות התפעולית בדוח תזרימי המזומנים. בגין חכירה הונית, חלק הריבית של כל תשלום מופיע בסעיף הפעילות התפעולית, ואילו החלק העיקרי של כל תשלום מופיע בסעיף פעילויות המימון.
