תפיסת מדידת הכסף קובעת כי עסק צריך לרשום עסקה חשבונאית רק אם ניתן לבטא אותה במונחי כסף. משמעות הדבר היא כי המיקוד של עסקאות חשבונאיות הוא במידע כמותי, ולא במידע איכותי. לפיכך, מספר רב של פריטים לעולם אינו בא לידי ביטוי ברשומות החשבונאיות של החברה, מה שאומר שהם לעולם אינם מופיעים בדוחות הכספיים שלה. דוגמאות לפריטים שלא ניתן לרשום כעסקאות חשבונאיות מכיוון שלא ניתן לבטא אותם במונחי כסף כוללים:
רמת מיומנות עובדים
תנאי עבודה של עובדים
ערך מכירה חוזר צפוי של פטנט
ערך של מותג פנימי
עמידות במוצר
איכות התמיכה בלקוחות או השירות בשטח
יעילותם של תהליכים אדמיניסטרטיביים
כל הגורמים הקודמים משתקפים בעקיפין בתוצאות הכספיות של עסק, מכיוון שיש להם השפעה על הכנסות, הוצאות, נכסים או התחייבויות. לדוגמא, סביר להניח שרמה גבוהה של תמיכה בלקוחות תוביל לשימור לקוחות מוגבר ולנטייה גבוהה יותר לקנות שוב מהחברה, ולכן משפיעה על ההכנסות. לחלופין, אם תנאי העבודה של העובדים גרועים, זה מוביל למחזור עובדים גדול יותר, מה שמגדיל את ההוצאות הקשורות לעבודה.
הפגם המרכזי בתפיסת מדידת הכסף הוא שגורמים רבים יכולים להוביל לשינויים ארוכי טווח בתוצאות הכספיות או במצב הכספי של עסק (כפי שצוין זה עתה), אך הרעיון אינו מאפשר לציין אותם בדוחות הכספיים. היוצא מן הכלל היחיד יהיה דיון בסעיפים רלוונטיים שההנהלה כוללת בגילויים הנלווים לדוחות הכספיים. לפיכך, יתכן לחלוטין כי יתרונות המפתח הבסיסיים של עסק אינם נחשפים, אשר נוטה לייצג פחות את יכולתו ארוכת הטווח של עסק לייצר רווחים. ההפך הוא בדרך כלל לא המקרה, מכיוון שההנהלה מעודדת על ידי התקנים החשבונאיים לחשוף את כל ההתחייבויות השוטפות או הפוטנציאליות בביאורים הנלווים לדוחות הכספיים. בקצרה,הרעיון למדידת כספים יכול להוביל להנפקת דוחות כספיים שאולי אינם מייצגים בצורה נאותה את הפוך העתידי של העסק. עם זאת, אם מושג זה לא היה קיים, מנהלים יכלו להוסיף לדוחות הכספיים נכסים בלתי מוחשיים באופן בוטה, שיש להם מעט תמיכה.
