יחס כיסוי הנכס

יחס כיסוי הנכסים מודד עד כמה ארגון יכול לשלם את חובותיו. משתמשים בו אנליסטים חיצוניים, כמו מלווים ומשקיעים, כאשר הם מבצעים בחינה של כספי העסק. בפרט, המלווה מעוניין שיחס זה יעלה על רמת סף מינימאלית לפני שיסכים להלוות כסף ללווה.

למרות שבא לידי ביטוי כיחס, יחס כיסוי הנכסים באמת דורש קבוצה של שלבי ניסוח, שהם כדלקמן:

1. הוצא מהספר הראשי את יתרות הסיום של כל הנכסים.

2. הפחת מכלל הנכסים הללו את הסכומים שנרשמו בספרים עבור נכסים בלתי מוחשיים כלשהם. ניכוי זה נעשה מתוך הנחה שלא ניתן להמיר נכסים בלתי מוחשיים במזומן; אם זה לא המקרה, שמור על אותם חומרים לא מוחשיים בעלי ערך המרה.

3. חלץ מהספר הכללי את כל ההתחייבויות השוטפות, לא כולל ההתחייבויות הקשורות לחובות לטווח קצר.

4. מחסרים את נתון ההתחייבויות נטו בשלב 3 מנתון הנכסים הנקיים הנגזרים בשלב 2. התוצאה צריכה להיות כמות הנכסים העומדים לשימוש לתשלום חובות.

5. חלק את הסכום הנקי שהופק בשלב 4 ביתרת הספר הסופית של כל חובות החוב. זה כולל את סכום כל החכירה בהון.

התוצאה של יחס זה יכולה להיות קשה לפרש, שכן יש בה הנחה שגויה שעלולה להמיר את הנכסים המנויים במניין באותה כמות מזומנים. ההנחה עשויה להיות שגויה מהסיבות הבאות:

• אם המרת הנכס נדרשת בחיפזון, סכום המזומנים שניתן להשיג עשוי להיות נמוך משמעותית.

• הנכסים נקבעים לפי שווים בספרים, שאולי אינם שווים לערכי השוק שלהם.

• ייתכן שחשבונות חייבים מסוימים ופריטי מלאי אינם ניתנים לגבייה, כך שאם פריטים אלה מהווים חלק גדול מיתרת הנכסים, סכום המזומנים הזמין יכול להיות נמוך בהרבה מהמצוין ביחס.

בהתחשב בחששות אלו, אל תסמוך על יחס כיסוי הנכסים אלא אם כן היחס הוא גבוה למדי - סכום הנכס הנקי צריך להיות לפחות פי שניים מסכום החוב. יתרה מכך, קזז את הנכסים הזולים ביותר מהמניין כדי לקבל תחושה טובה יותר של הנזילות האמיתית של הארגון.