לְמַמֵן

עקרון הצבירה

עקרון הצבירה הוא הרעיון שעליך לרשום עסקאות חשבונאיות בתקופה בה הן מתרחשות בפועל, ולא בתקופה בה מתרחשות תזרימי המזומנים הקשורים אליהן. עקרון הצבירה הוא דרישה מהותית בכל מסגרות החשבונאות, כגון עקרונות חשבונאות מקובלים ותקני דיווח פיננסי בינלאומיים.

דוגמאות לשימוש נכון בעקרון הצבירה הן:

  • רשום הכנסות בעת חשבונית הלקוח, ולא כאשר הלקוח משלם לך.
  • רשום הוצאה כאשר אתה יוצא לה, ולא כשאתה משלם עליה.
  • רשום את הסכום המשוער של חובות רעים בעת חשבונית לקוח, ולא כאשר יתברר כי הלקוח לא ישלם לך.
  • רשום פחת של נכס קבוע לאורך חייו השימושיים, במקום לחייב אותו בהוצאות בתקופה שנרכשה.
  • רשום עמלה בתקופה בה איש המכירות מרוויח אותה, ולא בתקופה בה הוא או היא משלמים לה.
  • שכר שיא בתקופה שנצברה, ולא בתקופה ששולמה.

כאשר מיושם כראוי, עקרון הצבירה מאפשר לך לצבור את כל פרטי ההכנסות וההוצאות לתקופת חשבונאות, ללא העיוותים והעיכובים הנגרמים כתוצאה מזרימות המזומנים הנובעות מאותה תקופת חשבונאות.

רישום עסקאות על פי עקרון הצבירה עשוי לחייב שימוש ברישום יומן צבירה. דוגמה לרישום כזה למכירה באשראי היא: