היחס הנוכחי והיחס המהיר נועדו לאמוד את יכולתו של עסק לשלם עבור התחייבויותיו השוטפות. ההבדל בין שתי המדידות הוא שהיחס המהיר מתמקד בנכסים הנזילים יותר, וכך נותן מבט טוב יותר על מידת היכולת של העסק לשלם את התחייבויותיו. הנוסחאות שלהם הן:
יחס שוטף = (מזומנים + ניירות ערך סחירים + חייבים + מלאי) ÷ התחייבויות שוטפות
יחס מהיר = (מזומנים + ניירות ערך סחירים + חייבים) ÷ התחייבויות שוטפות
לפיכך, ההבדל בין שני היחסים הוא השימוש (או אי השימוש) במלאי. מלאי הוא פריט מפוקפק שיש לכלול בניתוח נזילות העסק, שכן זה יכול להיות די קשה להמיר למזומן בטווח הקצר. גם אם ניתן למכור אותו תוך פרק זמן קצר למדי, כעת הוא חייב (אם נמכר באשראי), ולכן יש המתנה נוספת עד שהקונה ישלם את החוב. כתוצאה מכך, המדד המהימן יותר של נזילות לטווח קצר הוא היחס המהיר. היוצא מן הכלל היחיד הוא כאשר עסק בעל היסטוריה של מחזור מלאי גבוה (כגון מכולת), שם המלאי לא נמכר רק במהירות רבה, אלא גם כאשר המכירות שהתקבלו מומרות במהירות רבה.
כדוגמה להבדל בין שני היחסים, קמעונאי מדווח על המידע הבא:
מזומן = 50,000 $
חייבים = 250,000 $
מלאי = 600,000 $
התחייבויות שוטפות = 300,000 $
היחס הנוכחי של העסק הוא 3: 1, ואילו היחס המהיר שלו הוא 1: 1 קטן בהרבה. במקרה זה, נוכחות של חלק גדול מהמלאי מחפה על רמת נזילות נמוכה יחסית, מה שעלול להוות דאגה למלווה או לספק.