התשואה על סך הנכסים משווה את הרווחים של עסק לסך הנכסים שהושקעו בו. המדד מציין האם ההנהלה יכולה להשתמש ביעילות בנכסים כדי לייצר תשואה סבירה לעסק, לא כולל השפעות מיסוי או סוגיות מימון.
חישוב התשואה על סך הנכסים הוא רווח לפני ריבית ומסים (EBIT), חלקי סך נתוני הנכסים המופיעים במאזן. נתון ה- EBIT משמש במקום רווחים נטו במטרה למקד את תשומת הלב ברווחים התפעוליים. הנוסחה היא:
רווח לפני ריבית ומסים ÷ סך הנכסים = תשואה על סך הנכסים
לדוגמא, ABC International מדווחת על רווחים נטו של 100,000 $. נתון זה כולל הוצאות ריבית של 12,000 $ ומסי הכנסה של 28,000 $. כאשר שתי הוצאות אלה מתווספות בחזרה, ה- EBIT של החברה הוא 140,000 $. סך כל הנכסים של החברה הוא 4,000,000 $. לכן, התשואה על סך הנכסים היא:
140,000 $ EBIT ÷ $ 4,000,000 סך הנכסים = 3.5% תשואה על סך הנכסים
סך כל הנכסים כולל חשבונות קונטרה, כלומר פחת מצטבר והקצבה לחשבונות מסופקים מופחתים מהסכום ברוטו של הנכסים במאזן.
הרעיון שימושי למטרות השוואה. לדוגמא, אנליסט חיצוני יכול להשוות את התשואה על סך הנכסים של מספר מתחרים באותו ענף כדי לקבוע איזה מהם מדווח על השימוש הנכסי היעיל ביותר בהשוואה לרווחים.
באופן פנימי, המושג יכול לשמש בסיס לחקירה מפורטת של הנכסים שאינם יצרניים ולכן יש להיפטר מהם. זה יכול להוביל גם לבדיקת ההשקעה בהון החוזר, כדי לבדוק אם ניתן להתאים מדיניות הפעלה כדי למזער את כמות ההון החוזר.
החשש במדידה זו הוא שהמכנה נגזר מערכי ספרים, ולא משווי שוק. זה מדאיג במיוחד כאשר לעסק יש השקעה גדולה בנכסים קבועים שערכם גבוה יותר מהמצוין בערכי הספרים המדווחים שלהם. במקרה זה, התשואה המחושבת על סך הנכסים גבוהה מזו שבאמת, מכיוון שהמכנה נמוך מדי.
דאגה נוספת במדידה זו היא שהיא אינה מתמקדת במימון הנכסים. אם עסק השתמש בחוב בעלות גבוהה לרכישת נכסיו, התשואה על סך הנכסים עשויה להיות חיובית, בעוד שהעסק למעשה נמצא בסיכון של מחדל בחוב.
