תיאוריית בעלי המניות היא הדעה כי חובתו היחידה של תאגיד היא למקסם את הרווחים שמגיעים לבעלי מניותיו. זו התפיסה המסורתית של מטרתו של תאגיד, מכיוון שאנשים רבים רוכשים מניות בחברה אך ורק על מנת להרוויח את התשואה המרבית האפשרית על כספם. אם חברה הייתה עושה דבר שאינו קשור להרוויח רווח, היה בעל המניות מנסה להסיר את הדירקטוריון או היה מוכר את מניותיו ומשתמש בכספים לרכישת מניות בחברה אחרת המחויבת יותר להרוויח רווח.
על פי תיאוריית בעלי המניות, הסיבה היחידה שההנהלה פועלת בשם בעלי המניות היא לספק להם תשואות מקסימליות, בצורה של דיבידנדים או מחיר מניה מוגדל. לפיכך, על המנהלים מוטלת החובה האתית כלפי הבעלים לייצר ערך משמעותי.
לקחת את המושג הזה צעד אחד קדימה, תאגיד לא צריך לעסוק בשום סוג של פילנתרופיה, מכיוון שזו לא מטרתו. במקום זאת, התאגיד יכול להעביר דיבידנדים לבעלי המניות שלו, שיש להם אפשרות לתרום את הכסף למטרות פילנתרופיות, אם הם בוחרים בכך. המקרה היחיד בו תאגיד צריך לתרום כסף הוא כאשר סכום התרומה יוצר הטבה השווה בערך לסכום התרומה או גדול ממנו.
כאשר תאגיד נמצא בבעלותם של כמה בעלי מניות בודדים, כל ניסיונות של ההנהלה לעסוק בכמויות משמעותיות של פילנתרופיה עלולים לגרום למהומה בקרב הבעלים, אם לא כולם תומכים בשימוש חלופי זה ברווחי החברה.
