ריבית המשתלמת הינה סכום הריבית על חובותיה והשכרת הון שחברה חייבת למלווים ולספקי החכירה שלה נכון לתאריך המאזן. סכום זה יכול להיות חלק מכריע בניתוח דוחות כספיים, אם סכום הריבית שיש לשלם גדול מהסכום הרגיל - זה מצביע על כך שעסק מחדל בהתחייבויות החוב שלו.
ריבית שיש לשלם יכולה לכלול ריבית מחויבת וצבורה, אם כי ריבית שנצברה (אם מהותית) עשויה להופיע בחשבון נפרד "חבות ריבית שנצברה" במאזן. במקרה של חכירת הון, חברה עשויה שתצטרך להסיק את סכום הריבית שיש לשלם, בהתבסס על פירוק של חוזה ההון הבסיסי. ריבית נחשבת לתשלום ללא קשר למצב החוב הבסיסי כחוב לטווח קצר או לחוב לטווח ארוך. חוב לטווח קצר יש לשלם תוך שנה, וחוב לטווח ארוך יש לשלם ביותר משנה.
כדוגמה לריבית שיש לשלם, עסק חייב 1,000,000 דולר למלווה בריבית של 6% ומשלם ריבית למלווה מדי רבעון. לאחר חודש החברה צוברת הוצאות ריבית בסך 5,000 דולר שהם חיוב בחשבון הוצאות הריבית וזיכוי לחשבון הריבית. לאחר החודש השני החברה רושמת את אותה רשומה ומביאה את יתרת החשבון בתשלום הריבית ל -10,000 דולר. לאחר החודש השלישי, החברה שוב רושמת רשומה זו, ומביאה את היתרה הכוללת בחשבון הריבית לתשלום של 15,000 $. לאחר מכן היא משלמת את הריבית, מה שמביא את היתרה בחשבון הריבית לתשלום.
הריבית שתחייב חברה בעתיד מהשימוש בה בחוב קיים עדיין איננה הוצאה, ולכן היא לא נרשמת בחשבון הריבית לתשלום עד לתקופה בה החברה מוציאה את ההוצאה. עד למועד זה ניתן לציין את ההתחייבות העתידית בגילויים הנלווים לדוחות הכספיים.
ריבית שיש לשלם היא התחייבות, והיא נמצאת בדרך כלל בסעיף ההתחייבויות השוטפות במאזן.
הוצאות הריבית הנלוות הכוללות ריבית לתשלום מוצגות בדוח רווח והפסד בגין הסכום החל על התקופה שתוצאותיה מדווחות. הוצאות ריבית זו מוצגות לאחר הרווח התפעולי, שכן הוצאות ריבית קשורות לפעילות מימון ולא לפעילות.
ההפך מהריבית שיש לשלם הוא ריבית, שהיא הריבית שחייבת הגופים אליהם הלוותה כסף.
