תמחור מבוסס עלות הוא הנוהג של קביעת מחירים על בסיס עלות הסחורה או השירותים הנמכרים. לעלות הפריט מתווסף אחוז רווח או נתון רווח קבוע, מה שמביא למחיר בו הוא יימכר. לדוגמא, עורך דין מחשב כי העלות הכוללת של ניהול משרדו בכל שנה היא 400,000 $ והוא צופה להשיג 2,000 שעות חייבות בשנה הקרובה. משמעות הדבר היא שעלותו לשעה היא 200 דולר. הוא רוצה לייצר רווח של 100,000 דולר לשנה, ולכן הוא מוסיף 50 דולר לכל שעה המחויבת, וכתוצאה מכך שיעור החיוב של 250 דולר לשעה.
היתרונות היחידים בשיטה זו הם בכך שעסק יכול להיות סמוך ובטוח שייצור רווח תמיד, כל עוד נתון הסימון מספיק ומכירות יחידות עונות על הציפיות, וזו דרך פשוטה לפתח מחירים. עם זאת, גישה זו מביאה באופן שגרתי למחירים השונים משיעור השוק, כך שהפירמה מוכרת במחיר גבוה מדי ומושכת מעט מדי לקוחות, או שהיא מוכרת במחיר נמוך מדי וכך מאבדת רווחים שלקוחות. אחרת היו שמחים לשלם. בעיה נוספת בתמחור מבוסס עלות היא שהיא לא מכריחה עסק לשמור על עלויותיו - במקום זאת העלויות פשוט מועברות ללקוח.
גישה טובה יותר היא לאמץ תמחור מבוסס שוק, כאשר המשרד קובע את מחיריו בהתאם למחירים שגובים המתחרים עבור מוצרים ושירותים דומים.
