משיכה מתרחשת כאשר כספים מוסרים מחשבון. ניתן להפעיל משיכות עבור סוגים רבים של חשבונות, כולל חשבונות בנק וחשבונות פנסיוניים. לא ניתן לאפשר נסיגה אלא אם כן מתקיימים תנאים מסוימים, כגון חלוף הזמן. לדוגמא, לא ניתן למשוך כספים מתעודת הפקדה עד שחלפה שנה, או אדם אינו יכול למשוך כספים מחשבון פנסיה עד שהוא מגיע לגיל הפנסיה. אם לא מתקיימים דרישות אלה אך עדיין נמשכת משיכה, הדבר עלול לגרום לקנסות שקיזזו את הסכום ששולם, וכתוצאה מכך תשלום נטו קטן יותר.
מנקודת המבט של הישות המנהלת חשבון, משיכה יכולה לדרוש כי מכשירי השקעה יוסרו לפני שניתן לשלם מזומנים לבעל החשבון. הדבר יכול להציג נושא תכנון השקעות עבור המוסד, שאינו יכול להשקיע כספים במכשירי השקעה ארוכי טווח אם ישנה ציפייה כי משיכות יתרחשו בזמן הקרוב. נושא זה הוא הסיבה לקנסות המשיכה, שנועדו למנוע מבעלי חשבונות למשוך כספים עד לחיסול ההשקעות הנלוות.
במקרים נדירים מתבצעת משיכה בעין, כלומר בעל החשבון מקבל כתשלום את סוג הנכס בו מושקעים כיום כספי החשבון.
משיכה יכולה להתייחס גם למשיכת חשבון בעלים בבעלות יחידה או בשותפות. במצב זה הכספים מיועדים לשימוש אישי. המשיכה אינה הוצאה עבור העסק, אלא הפחתה של ההון העצמי.
עסקת משיכה אינה אפשרית במבנה ארגוני; במקום זאת החברה מנפקת דיבידנד או קונה בחזרה את מניות המשקיע.
תנאים דומים
משיכת כספים משותפות או מבעלות יחידה מכונה גם תיקו.
