ההבדל העיקרי בין P / E קדימה לבין P / E נגרר הוא שהמדידה קדימה מבוססת על 12 החודשים האחרונים של הרווחים, ואילו הנתון העקוב מבוסס על 12 החודשים האחרונים של הרווחים בפועל. כדאי להשוות בין שני המדדים כדי לראות אם קיימת מגמת עלייה או ירידה ב- P / E הצפוי לעומת נתון P / E הנגרם על בסיס הבסיס.
הנתון שרוב האנשים רואים הוא יחס רווחי המחירים, כי זה מחושב בדרך כלל על בסיס 12 החודשים האחרונים של הרווחים המדווחים, או לפחות הרווחים המדווחים בסוף השנה. יחס הרווחים ממחיר הפורוורד אינו מופץ באופן נרחב, שכן הוא מבוסס על הנחיות של חברה, שעשויה להשתנות ככל שההנהלה תשנה את אומדניה לרווחים העתידיים. כמו כן, אם צוות הניהול נוטה להיות אופטימי מדי בתחזיות הרווח שלו, מעט אנליסטים יטרחו לחשב את יחס רווחי המחירים המתקבלים כתוצאה מכך, בהנחה שהוא לא יהיה נכון. יתר על כן, יש חברות שמעדיפות להנחות הנחיות שמרניות מדי, כדי שיוכלו לנצח ביתר קלות את אומדני הרווחים שלהן.
מקור מידע אחר ליחס רווחי מחיר קדימה הוא חוות דעת הרווחים בקונצנזוס של אותם אנליסטים העוקבים באופן שגרתי אחר חברה. השיפוט המשולב שלהם עשוי להביא להערכת ריאליסטית למדי של הרווחים העתידיים שעשויה להיות טובה משמעותית מההנחיות שניתנו על ידי צוות ניהול שמרני או אופטימי מדי.
מושג ה- P / E קדימה ונגרר יכול להיות מושג מרכזי כאשר מתמודדים עם רוכש פוטנציאלי. בעלי הנרכש ידרשו ככל הנראה מחיר המבוסס על תוצאות קדימה, אם יש ציפייה שהרווחים יגדלו. אם כן, לרוכש הפוטנציאלי יש אפשרות לשלם את המחיר המבוקש, להמתין לראות אם הרווחים החזויים מושגים, או לאפשר הפרשת רווחים שמשלמת יותר לבעלים אם יושגו התוצאות החזויות.
