דיבידנד מניות הוא הנפקת תאגיד של המניות הרגילות שלו לבעלי המניות ללא תמורה כלשהי. לדוגמא, כאשר חברה מצהירה על דיבידנד מניות של 15%, המשמעות היא שכל בעל מניות מקבל 15 מניות נוספות על כל 100 מניות שכבר בבעלותו. . בדרך כלל חברה מנפיקה דיבידנד מניות כשאין לה מזומנים להנפקת דיבידנד במזומן רגיל, אך עדיין רוצה להראות כאילו הוציאה תשלום למשקיעים.
במציאות, שווי השוק הכולל של חברה לא משתנה רק בגלל שחברה הנפיקה יותר מניות, ולכן שווי שוק זהה פשוט נפרש על פני יותר מניות, מה שככל הנראה מפחית את שווי המניות כדי לפצות על מספר המניות המוגדל. . לדוגמא, אם לחברה שווי שוק כולל של 10 מיליון דולר ויש לה מיליון מניות יוצאות, כל מניה צריכה למכור בשוק הפתוח תמורת 10 דולר. אם החברה תנפיק דיבידנד מניות בשיעור 15%, יש כעת 1,150,000 מניות, אך שווי השוק של החברה כולה לא השתנה. לפיכך, שווי השוק למניה לאחר דיבידנד המניה הוא כעת $ 10,000,000 / 1,150,000, או $ 8.70.
אם מניות חברה נמכרות בסכום כה גדול על בסיס מניה שנראה כי היא מונעת ממשקיעים מלקנות את המניה, דיבידנד גדול ממניות עשוי לדלל מספיק את שווי השוק למניה כדי שיותר משקיעים יהיו מעוניינים לקנות את המניה. המניה. זה עלול לגרום לעלייה נטו קטנה בשווי השוק למניה, וכך יהיה שימושי למשקיעים. עם זאת, מחיר מניות גבוה מהווה לעיתים רחוקות מכשול למשקיע שרוצה לקנות מניות.
בעיה בדיבידנד מניות היא שהוא עשוי לנצל את הסכום הנותר של המניות המורשות. לדוגמא, ייתכן שהדירקטוריון אישר בתחילה 15 מיליון מניות, ו -10 מיליון מניות יוצאות מהכלל. אם החברה מנפיקה דיבידנד במניות של 50%, זה מגדיל את מספר המניות המצטיינות ל -15 מיליון מניות. כעת הדירקטוריון יצטרך לאשר עוד מניות לפני שהחברה תוכל להנפיק מניות נוספות.
בקיצור, כל היתרונות של שימוש בדיבידנד מניות הם מינוריים, ולכן השימוש בו אינו מומלץ.
