כאשר מבקר בודק את רישומי החשבונאות של חברת לקוח, טכניקה ראשונית לאימות קיומם של חשבונות חייבים היא לאשר אותם מול לקוחות החברה. המבקר עושה זאת עם אישור לקבל חשבונות. זהו מכתב עליו חתם קצין חברה (אך נשלח בדואר על ידי רואה החשבון המבקר) ללקוחות שנבחרו על ידי רואי החשבון מתוך דוח ההזדקנות של חשבונות החברה. המכתב מבקש שהלקוחות יפנו ישירות אל רואי החשבון עם הסכום הכולל של החשבונות שקיבלו מהחברה שהייתה בספריהם החל מהתאריך שצוין במכתב האישור. המבקר בדרך כלל בוחר לקוחות לאישור שיש להם יתרות חוב גדולות, תוך שיקול משני ללקות חובות.ואחריו מבחר אקראי של לקוחות בעלי יתרות חייבים קטנים יותר.
מכיוון שהמידע המתקבל באמצעות אישורים מגיע מצד שלישי, הוא נחשב לאיכותי יותר מכל מידע שמבקר יכול היה להשיג מתוך הרשומות הפנימיות של חברת הלקוח.
ישנן שתי צורות של אישור, שהן:
אישור חיובי . זוהי בקשה למתן מענה למבקר, בין אם הלקוח מסכים ובין אם לאו למידע המקובל המופיע באישור.
אישור שלילי . זו בקשה ליצור קשר עם המבקר רק אם ללקוח יש בעיה בפרטי החשבונות הכלולים באישור. זוהי ראיה פחות חזקה, מכיוון שקיימת נטייה של לקוחות לא ליצור קשר עם המבקר, מה שמוביל להנחה של המבקר כי הלקוחות מסכימים עם המידע לקבל חשבונות שהוצגו.
אם הלקוחות לא יחזירו אישורים למבקר, המבקר עשוי להתאמץ בכדי להשיג את האישורים, לאור האיכות הגבוהה של סוג זה של ראיות. אם אין דרך להשיג אישור, השלב הבא של המבקר הוא לבדוק תקבולים במזומן הבאים, כדי לראות אם הלקוחות שילמו עבור החשבוניות שלא אושרו. זוהי הוכחה משנית חזקה לכך שקיימים באותה תקופה חשבונות החייבים בתום תקופת הדיווח המבוקרת.
אם המידע שמתקבל מלקוח משתנה מסכום החוב המופיע בדו"ח הניהול של החברה, המבקר בדרך כלל מבקש מהחברה ליישב את ההפרש, עליו יכול המבקר לנקוט צעדים נוספים, לפי הצורך.
