ההבדל המהותי בין מרווח התרומה לשולי הגולמי הוא שעלויות תקורה קבועות אינן נכללות בשולי התרומה. המשמעות היא ששולי התרומה תמיד גבוהים מהמרווח הגולמי. המדד הקלאסי לרווחיות טובין ושירותים שנמכרו הוא מרווח גולמי, שהוא הכנסות פחות עלות טובין שנמכרו. עלות הסחורה שנמכרה מורכבת מתמהיל של עלויות משתנות (המשתנות בהתאם לנפח המכירה) ועלויות קבועות (שאינן משתנות בהתאם להיקף המכירה).
התוכן האופייני של עלות הסחורה שנמכרה נתון במרווח הגולמי הוא:
חומרים ישירים
עבודה ישירה
עלויות תקורה משתנות (כגון אספקת ייצור)
עלויות תקורה קבועות (כגון פחת ציוד ומשכורות פיקוח)
אלטרנטיבה לתפיסת הרווחיות הגולמית היא שולי התרומה, שהם הכנסות פחות כל עלויות המכירה המשתנות. על ידי אי הכללת כל העלויות הקבועות, תוכן עלות הסחורה שנמכרה משתנה כעת לדברים הבאים:
חומרים ישירים
עלויות תקורה משתנות
הוצאות העמלה
רוב העלויות האחרות אינן נכללות בחישוב שולי התרומה (אפילו עבודה ישירה), מכיוון שהן אינן משתנות ישירות עם המכירות. לדוגמא, יש צורך בגודל צוות מינימלי מסוים כדי לאייש את אזור הייצור, ללא קשר למספר היחידות המיוצרות, ולכן לא ניתן לומר כי עבודה ישירה משתנה ישירות עם המכירות. באופן דומה, עלויות ניהול קבועות אינן כלולות מכיוון שהן גם אינן משתנות עם המכירות.
תפיסת השוליים הגולמיים היא הגישה המסורתית יותר לבירור כמות העסק עושה ממאמצי המכירה שלו, אך נוטה להיות לא מדויק, מכיוון שזה תלוי במתודולוגיית הקצאת העלויות הקבועות. תפיסת שולי התרומה היא שיטת הניתוח המומלצת, מכיוון שהיא מניבה תצוגה טובה יותר של כמה כסף העסק מרוויח בפועל ממכירותיו, אשר באמצעותן ניתן לשלם עלויות קבועות ולייצר רווח.
באופן כללי, שולי התרומה נוטים להניב אחוז גבוה יותר מהמרווח הגולמי, שכן שולי התרומה כוללים פחות עלויות. זה יכול להוביל להנחה מוטעית שרווחיות החברה עלתה, כאשר כל מה שהעסק עשה זה לעבור משיטת הרווח הגולמי לשיטת שולי התרומה, ובכך להעביר את כל העלויות הקבועות לסיווג נפרד למטה בדוח רווח והפסד. למעשה, סך רווחי החברה זהה, לא משנה באיזו שיטה משתמשים, כל עוד מספר היחידות שנמכרו לא השתנה.
