שיעור התקורה הוא סך העלויות העקיפות (המכונות תקורה) לתקופת דיווח ספציפית, חלקי מדד הקצאה. עלות התקורה יכולה להיות מורכבת מעלויות בפועל או מעלויות מתוקצבות. ישנם מגוון רחב של אמצעי הקצאה אפשריים, כגון שעות עבודה ישירות, זמן מכונה וצילומים מרובעים. חברה משתמשת בשיעור התקורה כדי להקצות את עלויות הייצור העקיפות שלה למוצרים או לפרויקטים מאחת משתי סיבות, שהן:
היא יכולה לתמחר אותם כראוי בכדי לכסות את כל עלויותיה ובכך לייצר רווח ארוך טווח. אם שיעור התקורה אינו נכלל בעלות המוצר, אז קיים סיכון שהחברה תחתום משמעותית על המוצרים או השירותים שלה, ובסופו של דבר תפשט את הרגל.
עליה להקצות עלויות למלאי שלה בתום תקופת הדיווח, כנדרש הן בעקרונות חשבונאות מקובלים והן בתקני דיווח פיננסי בינלאומיים. התוצאה היא עלויות מלאי מלאות שהיא מדווחת במאזן שלה.
שיעור התקורה יכול לבוא לידי ביטוי כפרופורציה, אם גם המונה וגם המכנה הם בדולרים. לדוגמא, לחברת ABC סך עלויות עקיפות של 100,000 $ והיא מחליטה להשתמש בעלות העבודה הישירה שלה כמדד ההקצאה. ABC כרוכה בעלויות עבודה ישירות של 50,000 $, ולכן שיעור התקורה מחושב כ:
100,000 $ עלויות עקיפות ÷ 50,000 $ עבודה ישירה = 2: 1 תקורה
התוצאה היא שיעור תקורה של 2: 1, או 2 דולר של תקורה לכל עלות עבודה ישירה של 1 דולר.
לחלופין, אם המכנה אינו בדולרים, הרי ששיעור התקורה מתבטא כעלות ליחידת הקצאה. לדוגמא, חברת ABC מחליטה לשנות את מדד ההקצאה שלה לשעות זמן מכונה שנעשה בה שימוש. ל- ABC 10,000 שעות של זמן שימוש במכונה, כך ששיעור התקורה מחושב כעת כ:
100,000 $ עלויות עקיפות ÷ 10,000 שעות מכונה = 10.00 $ לשעת מכונה
אפשר לקבל כמה שיעורי תקורה, כאשר עלויות התקורה מתחלקות למאגרי עלויות שונים ואז מוקצות באמצעות אמצעי הקצאה שונים. לדוגמא, ניתן להקצות עלויות הטבות קבועות על בסיס עלות העבודה הישירה שנגרמה, ואילו עלויות אחזקת הציוד יכולות להיות מוקצות על בסיס שעות המכונה שהשתמשו בהן. גישה זו מביאה להקצאות מתואמות יותר, אך היא דורשת זמן רב יותר לקיבוץ.
לחברה עם עלויות עקיפות נמוכות יהיה שיעור תקורה נמוך יותר, מה שהופך אותה לתחרותית יותר מול חברות אחרות שחייבות להחיל עלות תקורה גדולה יותר על המוצרים והשירותים שלהן.
תנאים דומים
שיעור תקורה ידוע גם כשיעור התקורה שנקבע מראש כאשר משתמשים במידע מתוקצב לחישובו.
