עקרון הדאגה להמשך הוא ההנחה כי ישות תישאר בעסקים בעתיד הנראה לעין. לעומת זאת, המשמעות היא שהישות לא תיאלץ לעצור את הפעילות ולפרק את נכסיה בטווח הקרוב במחירים נמוכים מאוד של מכירת האש. על ידי הנחת הנחה זו, מוצדק רואה החשבון לדחות את ההכרה בהוצאות מסוימות עד לתקופה מאוחרת יותר, כאשר יש להניח כי הישות עדיין תהיה בעסקים ותשתמש בנכסיה באופן היעיל ביותר האפשרי.
ישות מניחה כי היא דאגה מתמשכת בהיעדר מידע משמעותי להיפך. דוגמה למידע מנוגד שכזה הוא חוסר יכולתה של ישות לעמוד בהתחייבויותיה בגין פירעונן ללא מכירות נכס משמעותיות או שינויים מחדש בחובות. אם לא זה היה המקרה, ישות הייתה בעצם רוכשת נכסים מתוך כוונה לסגור את פעילותה ולמכור אותה מחדש לצד אחר.
אם רואה החשבון סבור כי ישות אינה יכולה עוד להיות עסק תקיף, הדבר מעלה את השאלה האם נכסיה נפגעים, מה שעשוי לקרוא את מחיקת הערך בספרים לערך הפירוק שלהם. לפיכך, ערכה של ישות הנחשבת כעסק רציף גבוה מערך הפירוק שלה, מכיוון שעסק רציף יכול להמשיך להרוויח רווחים.
הרעיון של דאגות עסקיות אינו מוגדר בבירור בשום מקום בעקרונות חשבונאיים מקובלים, ולכן הוא נתון לפרשנויות ניכרות לגבי המועד שבו יש לדווח על כך. עם זאת, תקני ביקורת מקובלים (GAAS) אכן מנחים מבקר בדבר התחשבות ביכולתו של ישות להמשיך כעסק חי.
המבקר מעריך את יכולתה של ישות להמשיך כעסק מתמשך לתקופה שלא תעלה על שנה לאחר מועד הביקורת על הדוחות הכספיים. המבקר רואה (בין היתר) את הפריטים הבאים בקבלת ההחלטה אם קיים ספק מהותי ביכולתה של גוף להמשיך ולעסוק:
מגמות שליליות בתוצאות התפעול, כגון סדרת הפסדים
ברירת המחדל של הלוואה על ידי החברה
מניעת אשראי סחר לחברה על ידי ספקיה
התחייבויות לא כלכליות לטווח הארוך שהחברה כפופה להן
הליכים משפטיים נגד החברה
אם יש בעיה, על חברת הביקורת לסייג את דוח הביקורת שלה עם הצהרה אודות הבעיה.
ייתכן שחברה תמתן את השקפתו של רואה החשבון המבקר בדבר מעמד הדאגות העדכניות שלה בכך שצד שלישי יבטיח את חובות העסק או יסכים לספק כספים נוספים לפי הצורך. בכך מובטח למבקר סביר כי העסק יישאר פונקציונאלי בתקופה של שנה שנקבעה על ידי GAAS.
