לְמַמֵן

עקרון המימוש

עקרון המימוש הוא הרעיון שניתן להכיר בהכנסות רק לאחר שנמסרו או ניתנו הסחורות או השירותים הבסיסיים הקשורים להכנסות, בהתאמה. לפיכך, הכרה ניתנת להכרה רק לאחר שהושגה. הדרך הטובה ביותר להבין את עקרון המימוש היא באמצעות הדוגמאות הבאות:

  • תשלום מקדמה עבור סחורות . לקוח משלם מראש 1,000 דולר עבור מוצר בעיצוב מותאם אישית. המוכר לא מממש את ההכנסות של 1,000 דולר עד לסיום עבודתו על המוצר. כתוצאה מכך, 1,000 הדולרים נרשמים בתחילה כהתחייבות (בחשבון ההכנסות שלא הושכרו), ואז מועברים להכנסות רק לאחר שהמוצר נשלח.

  • תשלום מקדמה עבור שירותים . לקוח משלם 6,000 $ מראש עבור תמיכה בתוכנה לשנה שלמה. ספק התוכנה לא מממש את ההכנסות של 6,000 דולר עד שביצע עבודות על המוצר. ניתן להגדיר זאת כחלוף זמן, כך שספק התוכנה יכול בתחילה לרשום את כל 6,000 הדולר כהתחייבות (בחשבון ההכנסות שלא הושכרו) ואז להעביר 500 דולר ממנו לחודש להכנסות.

  • תשלומים עיכובים . מוכר שולח סחורה ללקוח באשראי, ומחייב את הלקוח בסכום של 2,000 דולר עבור הסחורה. המוכר הבין את כל 2,000 הדולר ברגע שהמשלוח הושלם, מכיוון שאין פעילויות השתכרות נוספות להשלים. התשלום המעוכב הוא נושא מימון שאינו קשור למימוש ההכנסות.

  • משלוחים מרובים . מוכר מתקשר בחוזה מכר במסגרתו הוא מוכר מטוס לחברת תעופה, בתוספת שנה של תחזוקת מנוע והכשרת טייסים ראשונית, תמורת 25 מיליון דולר. במקרה זה, על המוכר לחלק את המחיר בין שלושת מרכיבי המכירה, ולממש הכנסות כאשר כל אחד מהם הושלם. לפיכך, היא כנראה מממשת את כל ההכנסות הקשורות למטוס עם המסירה, בעוד מימוש רכיבי ההדרכה והתחזוקה יעוכב עד להרוויח.

עיקרון המימוש מופר לרוב כאשר חברה רוצה להאיץ את ההכרה בהכנסות, וכך מזמינה הכנסות לפני השלמת כל פעילויות ההשתכרות הקשורות.

מבקרי תשומת לב מקפידים על עקרון זה כאשר הם מחליטים אם ההכנסות שהזמין לקוח תקפות.