תוצר נומינלי הוא מדד לתפוקה הכלכלית של המדינה למשך שנה קלנדרית, תוך שימוש במחירים שוטפים, ללא התאמת מחירים לאינפלציה. לפיכך, המדד כולל את ההשפעות של אינפלציה וצמיחה כלכלית כאחד. מכיוון שאין התאמה לאינפלציה, התמ"ג הנומינלי תופס שינויים במחירים (מעלה או מטה) הנגרמים על ידי אינפלציה. הנתון המתקבל עובד היטב להשוואה עם נתונים אחרים שאינם מותאמים לאינפלציה. לדוגמא, כמות החובות ברחבי הארץ אינה מותאמת לאינפלציה, ולכן ניתן להשוות את סך החוב של מדינה לתוצר הנומינלי שלה כדי לפתח יחס של חוב לתוצר מקומי גולמי.
ניתן למדוד את התוצר הנומינלי באמצעות שלוש טכניקות, להלן:
גישת ההוצאות . שווי השוק של רכישת כל הסחורות והשירותים.
גישת הכנסה . סך כל ההכנסות שהרוויחו אנשים פרטיים ועסקים, כולל רווחים, פיצויים, ריביות ושכר דירה.
גישת ייצור . סה"כ תפוקה משוערת פחות צריכת ביניים.
נתון התמ"ג הנומינלי יכול להטעות כאשר הוא נחשב לבדו, מכיוון שהוא יכול לגרום למשתמש להניח שחלה צמיחה משמעותית, כשלמעשה פשוט חלה קפיצה בשיעור האינפלציה.
תוצר מקמץ את הערך הדולרי הכולל של סחורות ושירותים שמייצרת מדינה בתוך תקופת מדידה, בניכוי עלות הסחורות והשירותים הנדרשים בתהליך הייצור.
התוצר הנומינלי משתנה מהתמ"ג הריאלי, בכך שהתמ"ג הריאלי מודד את התפוקה הכלכלית באמצעות דולרים מותאמים לאינפלציה. לדוגמא, התוצר הנומינלי של המדינה צמח ב -2.0% בשנה האחרונה, אך שיעור אינפלציה של 1.2% מביא לנתון צמיחה ריאלי של התוצר של 0.8% בלבד.
