עלות מוצר ליחידה היא העלות הכוללת של הפעלת ייצור, חלקי מספר היחידות המיוצרות. כדאי להתעמק במושג ביתר פירוט, ולהבין כיצד נצברים עלויות. עסק מייצר בדרך כלל מוצרים דומים בקבוצות שעשויות לכלול מאות או אלפי יחידות למנה. עלויות נצברות עבור כל אחת מהאצוות הללו ומסוכמות למאגר עלויות, המחולק לאחר מכן במספר היחידות המיוצרות בכדי להגיע לעלות מוצר היחידה. התכולה הרגילה של מאגר עלויות זה היא סך כל החומר הישיר ועלויות העבודה הישירות של אצווה, כמו גם הקצאת תקורה למפעל.
לדוגמא, עסק מייצר 1,000 יישומונים ירוקים. רואה חשבון העלויות של החברה קובע כי העסק הוציא 12,000 $ על עלויות חומר ישירות, 2,000 $ על עלויות עבודה ישירות, והוציא 8,000 $ עלויות תקורה של המפעל כדי להשלים את מערך היישומונים. כאשר מחולק ל -1,000 היחידות המיוצרות, סכום כולל של 22,000 $ בעלויות מביא לעלות מוצר יחידה של 22 $ / כל אחד.
על אף שהתיאור הקודם עשוי להיראות כאילו חישוב עלות המוצר ליחידה הוא פשוט, ישנן מספר וריאציות במושג המקשות על החישוב. שקול את הדברים הבאים:
עלויות חריגות . אם עסק מקבל הוצאות ייצור גבוהות באופן חריג בתקופות מסוימות, שקול לא לכלול אותן בחישוב עלות המוצר היחיד. אחרת, עלות היחידה תיראה גבוהה במיוחד רק בתקופה בה נוצרה העלות הנוספת, ואינה משקפת את העלות ארוכת הטווח של ייצור היחידות המדוברות.
הכללות תקורה . רק עלויות תקורה ייצור צריכות להיכלל בעלויות התקורה המוקצות ליחידות מוצר בודדות. יש לשלול בקפדנות עלויות ניהול שאינן קשורות.
מטרת המידע . אם הסיבה מדוע נגזרת עלות מוצר יחידה היא קביעת המחיר הנמוך ביותר בו מוכרים מוצר, החישוב לא אמור להכיל הקצאת תקורה, ואולי אפילו לא תשלום עבור עלויות עבודה ישירות. במצבים רבים, העלות הישירה היחידה הקשורה למוצר היא עלות החומר הישירה שלו. לעומת זאת, אם הכוונה היא להשתמש במידע להפקת מחיר לטווח הארוך שיספוג את כל העלויות שנגרמו, בהחלט יש לכלול תקורה בחישוב.