השיטה אם המרה מחשבת את השינוי במספר המניות המצטיינות אם היו ממירים ניירות ערך להמרה למניות. חישוב זה מתבצע רק אם מחיר השוק של המניות גבוה ממחיר המימוש הנקוב בניירות הערך; אחרת, זה לא יהיה כלכלי עבור משקיע להמיר את ניירות הערך למניות. שיטה זו משתמשת בכללים הבאים:
ההנחה היא שההמרה תתרחש במועד מאוחר יותר של הנפקת ניירות הערך או בתחילת תקופת הדיווח.
יחס ההמרה הנקוב בהסכם הביטחון משמש לקביעת מספר המניות שיהיו חובות במקרה של המרה.
להמרה למניות שתי השפעות. האחת היא שמספר המניות הבולטות גדל, מה שמקטין את כמות הרווח למניה המדווחת בדוח רווח והפסד של הישות המנפיקה. שנית, כעת נמנעת הוצאות הריבית שהיו משולמות על ניירות הערך, מה שמגדיל את סכום הרווח בחישוב הרווח למניה.
השיטה אם המרה משמשת רק חברות בבעלות ציבורית, מכיוון שהן היחידות הנדרשות לדווח על מידע רווח למניה בדוחותיה הכספיים. כמו כן, היא מבוצעת רק אם יש להם ניירות ערך הניתנים להמרה למניות, כגון אג"ח או מניות מועדפות.
