לְמַמֵן

הכרת הוצאות

הכרה בהוצאות היא פעולה של המרת נכס להוצאה. זה נעשה כאשר השירות של נכס נצרך. הכרה בהוצאות יכולה להיווצר על בסיס מעוכב, כאשר ההוצאות נעשות על נכסים שאינם נצרכים באופן מיידי. דוגמאות לסוג זה של הכרה בהוצאות הן:

  • כאשר התקופה המכוסה בתשלום שכר דירה ששולם מראש הושלמה.

  • לאחר השלמת פעילויות הפרסום המשויכות לתשלום מודעה ששולמה מראש.

  • כאשר התקופה המכוסה בפוליסת ביטוח אחריות כללית ששולמה מראש הושלמה.

הכרה בהוצאות יכולה להתרחש גם ברגע שבוצעה הוצאה. הכרה כזו עשויה להיווצר מכיוון שהתועלת הבסיסית של פריט שנרכש נצרכה באותה תקופת דיווח בהוצאה. הכרה זו עשויה להיווצר גם מכיוון שעלות הפריט הנרכש יורדת מתחת למגבלת ההיוון של עסק, כך שההוצאה תמיד נרשמת כהוצאה ברגע שהיא נוצרת. דוגמאות לסוג זה של הכרה בהוצאות הן:

  • רכישת ציוד משרדי

  • התחלת אחריות הקשורה לשירותים משפטיים שכבר ניתנו

  • התחייבות חבות עבור שירותים שכבר נצרכו

  • רכישה של מחשב נייד שהעלות שלו נמוכה ממגבלת ההיוון הארגוני

באופן אידיאלי, הכרה בהוצאות צריכה להתרחש במקביל להכרה בכל הכנסה שאליה קשורה הוצאה (עקרון ההתאמה). לדוגמא, ההכרה בהוצאות בגין עלות טובין שנמכרו הקשורה למכירת מוצר צריכה להיות באותה תקופה בה הוכרה המכירה.

כאשר מתרחשת הכרה בהוצאות, סכום ההוצאה מופיע בדוח רווח והפסד, ומפחית את סכום הרווח שאחרת יירשם. עבור נכס לטווח ארוך זה אומר שנכס מסולק מהמאזן ומועבר לדוח רווח והפסד. עבור נכס לטווח קצר יותר (כגון ציוד משרדי) הנכס אינו קיים מספיק זמן כדי להופיע במאזן - הוא פשוט נרשם בבת אחת בדוח רווח והפסד.

עיתוי ההכרה בהוצאות הוא אחד הצורות הנפוצות יותר של הונאת דוחות כספיים, שכן למנהלי החברה עשוי להיות תמריץ לעכב את ההכרה בהוצאות על מנת לחזק את התוצאות המדווחות של תקופת דיווח. מצב זה נוצר לרוב כאשר תגמול של מנהלים קשור קשר הדוק לתוצאות המדווחות של ארגון.

הכרה בהוצאות יכולה להתעכב על בסיס החשבונאי במזומן, כאשר ההכרה מתרחשת כאשר חשבונית משולמת, ולא בעת קבלתה.

$config[zx-auto] not found$config[zx-overlay] not found