הוצאות נצברות שיש לשלם הן אותן התחייבויות שעבר עסק, שטרם לא התקבלו חשבוניות מספקים. הוצאה שנצברה בתשלום נרשמת עם רישום יומן הפוך, אשר (כשמו כן הוא) מתהפך אוטומטית בתקופת הדיווח הבאה. על ידי רישום ההוצאה באופן זה, עסק מאיץ את ההכרה בהוצאות לתקופה הנוכחית. תשלומים אלה נחשבים כהתחייבויות לזמן קצר, ומופיעים תחת סיווג זה במאזן.
לדוגמא, משרד שרותים רשאי לספק שירותי ניקיון לחברה, אך אינו מוציא חשבונית חודשית לחברה לפני שבקר החברה סוגר את הספרים לחודש; בהתאם לכך, הבקר צובר את ההוצאה לקראת קבלת החשבונית במועד מאוחר יותר. כדוגמה נוספת, סחורות מתקבלות במהלך החודש ונרשמות ביומן הקבלה של החברה, אך שום חשבונית ספק אינה מגיעה עד סוף החודש; במקרה זה, הבקר מעריך את סכום החשבונית על סמך הכמות שהתקבלה ורושם הוצאה שנצברה.
לא ניתן לרשום הוצאות שנצברו בתשלום אם הן קטנות מכדי להשפיע מהותית על התוצאות הכספיות של עסק. הימנעות מהוצאות צבורות לא מהותיות שיש לשלם יכולה להפחית משמעותית את כמות העבודה הנדרשת לסגירת הספרים. זה נעשה על ידי קיום מדיניות חברה רשמית שקובעת רף כספי שמתחתיו אין לצבור הוצאות.
הוצאות שנצברו לתשלום אינן מוכרות בעסק הפועל על בסיס חשבונאי מזומן, מכיוון שגופים אלה מכירים בהוצאות רק כאשר משולם מזומן לספקים. בסיס המזומנים של חשבונאות נוטה לעכב את ההכרה בהוצאות לתקופות דיווח מאוחרות יותר.
