דוח רווח והפסד רב-שלבי כולל סכומי משנה מרובים בדוח רווח והפסד. פריסה זו מקלה על הקוראים לצבור סוגי מידע נבחרים בתוך הדוח, במיוחד בכל הקשור לפעילות הליבה של עסק. סכומי המשנה המקובלים הם עבור המרווח הגולמי, הוצאות התפעול והכנסות אחרות, המאפשרות לקוראים לקבוע כמה החברה מרוויחה רק מפעילות הייצור שלה (הרווחיות הגולמית), מה היא מוציאה על תמיכה בפעילות (סך הוצאות התפעול) איזה מרכיב בתוצאותיה אינו מתייחס לפעילות הליבה שלו (סך ההכנסות האחרות).
בהתחשב ברמת התוכן הגבוהה יותר של מידע, הפורמט הרב-שלבי עדיף בדרך כלל על פני פורמט הצעד היחיד (שאינו כולל סכומי משנה ולכן יכול להיות קשה יותר לקריאה).
עם זאת, הגישה הרב-שלבית עדיין יכולה להניב תוצאות מטעות אם ההנהלה משנה את המקום בו נרשמות ההוצאות בדוח. לדוגמא, הוצאה עשויה להיות מועברת מעלות שטח הסחורה שנמכרה לאזור הוצאות התפעול, וכתוצאה מכך ניתן לשפר את הרווח הגולמי. זוהי בעיה מזיקה במיוחד כאשר משווים דוחות הכנסה מרובי שלבים על פני מספר תקופות, ושיטת אוסף ההצהרות משתנה בתוך התקופות שהוצגו. במקרה זה, הקורא עלול להסיק מסקנות שגויות מהצגת המידע המשתנה. כתוצאה מכך, כאשר מתבצע שינוי כזה, יש לתאר את אופי השינוי בהערות השוליים הנלוות לדוחות הכספיים.
יתכן וההנהלה יכולה להעביר בכוונה את ההוצאות מחוץ לעליית סחורות שנמכרו ולהוצאות תפעוליות בכדי לרמוז באופן שקר על שיפור במרווחים הגולמיים. זה יכול להיחשב כצורה של הונאת דוחות כספיים, וניתן לבצע זאת רק כאשר נעשה שימוש בפורמט הרב-שלבי, מכיוון שהקוראים מתמקדים בתוכן של סיכומי המשנה המוצגים.
להלן תבנית לדוגמא לדוח רווח של שלבים:
