היחס לפלובבק מודד את כמות הרווחים שנשמרו לאחר ששולמו דיבידנדים למשקיעים. הוא משמש את המשקיעים להערכת יכולתו של עסק לשלם דיבידנד. חישוב יחס הפיצול הוא:
1 - (דיבידנדים שנתיים מצטברים למניה ÷ רווח שנתי למניה)
לדוגמא, אם עסק משלם 1.00 דולר למניה והרווח למניה באותה שנה היה 1.50 דולר, יחס הישבן שלו יהיה:
1 - ($ 1.00 דיבידנדים ÷ $ 1.50 רווח למניה) = 33%
אם יחס החריש גבוה, יש לכך השלכות שונות, תלוי בנסיבות. תרחישים אפשריים הם:
- צמיחה גבוהה . כאשר עסק צומח בקצב מהיר, צריך להיות יחס החזר כספי גבוה, שכן כל הכספים האפשריים נדרשים כדי לשלם עבור יותר הון חוזר והשקעות ברכוש קבוע.
- צמיחה נמוכה . כאשר עסק צומח בקצב איטי, יחס פלובבק גבוה אינו מניב תועלת, מכיוון שמשמעותו היא שהעסק אינו יכול להשתמש בכספים, ועדיף להחזיר את המזומנים למשקיעים.
גודל היחס החוזר ימשוך סוגים שונים של משקיעים. משקיע מוכוון הכנסה ירצה לראות יחס מזורז נמוך, מכיוון שמשמעות הדבר היא שרוב הרווחים משולמים למשקיעים. משקיע מוכוון צמיחה יימשך ליחס פלובבק גבוה, מכיוון שמשמעות הדבר היא שלעסק יש שימושים פנימיים רווחיים לרווחיו, מה שיעלה את מחיר המניה.
כאשר יחס החזרת הכספים קרוב ל -0%, קיים סיכון מוגבר לכך שהחברה לא תוכל לקיים את רמת חלוקת הדיבידנד הנוכחית שלה, מכיוון שהיא מפנה למעשה את כל הרווחים חזרה למשקיעים. זה לא משאיר מזומנים לתמיכה בצרכי ההון השוטפים של העסק.
בעיה מרכזית ביחס הפיצול היא שהרווח למניה אינו בהכרח שווה לתזרים המזומנים למניה, כך שסכום המזומנים שיש לשלם כדיבידנד לא תמיד תואם את סכום הרווח. המשמעות היא שלא תמיד הדירקטוריון יכול לקבל את המזומנים לתשלום דיבידנדים שמצוין על ידי הרווח למניה.
תנאים דומים
היחס לפלובבק ידוע גם בשיעור ההחזקה.
