לְמַמֵן

שיטת ההנחה

שיטת ההנחה יכולה להתייחס לשתי יישומים אפשריים, שתיהן כרוכות בפעילות הלוואות. אחת הבקשות היא להפחית את הסכום ששולם עבור אגרת חוב להגדלת ריבית המשויך למשקיע, ואילו הבקשה השנייה כוללת הנפקת סכום הלוואה מופחת לקיזוז הניכוי הראשוני של הריבית שיש לשלם. בפירוט רב יותר, שתי היישומים הללו של שיטת ההנחה הם כדלקמן:

  • אג"ח . שיטת ההיוון מתייחסת למכירת אגרות חוב בהנחה לערכו הנקוב, כך שמשקיע יכול לממש ריבית אפקטיבית גדולה יותר. לדוגמא, באג"ח של 1,000 דולר אשר ניתנים לפדיון בשנה אחת יש ריבית קופון של 5%, אך ריבית השוק היא 7%. לכן, משקיע יסכים לרכוש את האג"ח רק עם תשלום הריבית השנתי בסך 50 דולר, במחיר של 714.29 דולר (המחושב כ- 50 דולר חלקי 7%). לפיכך, 714.29 דולר x 7% = 50 דולר.

  • חוב . שיטת ההנחה מתייחסת להנפקת הלוואה ללווה, כאשר סכום הריבית הסופי שישולם כבר מנוכה מהתשלום. לדוגמא, לווה עשוי להסכים ללוות 10,000 $ כספים בשיטת ההנחה בריבית של 5% למשך שנה, כלומר המלווה משלם רק 9,500 $ ללווה. הלווה מחויב להחזיר את מלוא 10,000 הדולרים בסוף השנה. גישה זו מניבה ריבית אפקטיבית גבוהה יותר למלווה, מכיוון שתשלום הריבית מחושב על פי סכום גבוה מזה ששולם למלווה. בדוגמה, הריבית האפקטיבית הייתה 5.3% (מחושב כ -500 דולר ריבית, חלקי 9,500 דולר ששולמו ללווה).

הפרשנות הראשונה של המונח היא השימוש הנפוץ יותר בשיטת ההנחה.