כאשר נכס נרכש במימון הניתן על ידי משכיר, העסקה נקראת ליסינג . כאשר החוכר מתקשר בהסדר ליסינג, הוא משלם תשלום תקופתי קבוע למשכיר. עמלה זו מורכבת למעשה מהשבת הון למשכיר בתוספת מרכיב ריבית. המשכיר רשאי גם לחייב את השוכר בעמלות אחרות שנגרמו לרכישת נכס הבסיס והחזקתו, כגון ארנונה אישית.
ישנם שני סוגים כלליים של חוזה שכירות, שהם:
חכירה תפעולית . חכירה תפעולית היא הסדר מימון לפיו המשכיר מחזיק רשמית בנכס המושכר ורושם את הנכס ברשומותיו הכספיות. המשכיר רושם אפוא את הוצאות הפחת הקשורות לנכס. החוכר רושם הוצאות חכירה רק בכל תקופה, בגובה התשלום ששולם למשכיר. סיכוי שכירות זה משתרע על פני תקופה נמוכה יותר מחיי הנכס המלאים, ולחוכר לא מוצע סעיף רכישה בסוף החוזה.
חכירת הון . תפקידי שתי הצדדים הפוכים במסגרת חכירת הון. על פי הסדר זה, השוכר רושם את הנכס ברשומותיו, ומכיר בהוצאות פחת. החוכר מחלק את כל התשלומים שבוצעו לריבית ולרכיביהם העיקריים, ורושם כל אלמנט בנפרד. למעשה, מתייחסים להסדר כאל הלוואה המשמשת את החוכר לרכישת הנכס.
ישנן מספר דרכים להפחית את עלות הסדרי הליסינג. האחת היא לרכוש מספר נכסים תחת מטרת הסדר חכירה יחיד, כך שהעלויות הספציפיות לחכירה יופחתו. אלטרנטיבה נוספת היא לנקוט באותה גישה לגבי חוזי שכירות קיימים, לשלם אותם ולאגד אותם במסגרת חוזה שכירות יחיד; פעולה זו יכולה להפחית את עלות המימון המצרפית.
ליסינג הוא חלופת מימון מצוינת עבור ארגונים שרוצים רק להפריש כמה נכסים כבטוחה, ובכך להשאיר את כל הנכסים האחרים לשימוש כבטוחה לסוגי הלוואות אחרות, כמו למשל מסגרת אשראי. חוזה שכירות יכול להוות אלטרנטיבה בת קיימא גם לעסק שאינו במצב הכלכלי הטוב ביותר, שכן המשכיר שומר על הבעלות על הנכס המושכר, וכך יכול להשיב אותו אם התשלומים לא יבוצעו במועד. יתר על כן, סביר להניח כי משכיר לא יטיל תנאים על הפעילות הכספית של העסק בכללותו.
למרות יתרונותיו, ישנן כמה בעיות בליסינג. בפרט, משכיר יכול לטשטש את שיעור החכירה שמשולם, וכתוצאה מכך ריביות גבוהות. כמו כן, הסכם השכירות האופייני מחייב כי כל התשלומים יבוצעו לאורך חיי השכירות; יתכן שלא תהיה אפשרות לתשלום מוקדם.
