חייבים שאינם מסחריים הם סכומים המגיעים לתשלום לגוף שאינו חשבוניות הלקוח הרגילות שלו בגין סחורות שנשלחו או שירותים שבוצעו. דוגמאות לקבלות שאינן חייבות במסחר הן סכומים שחוברים עובדיה לחברה בגין הלוואות או מקדמות שכר, החזרי מס שחייבים לה רשויות המס, או תביעות ביטוח המגיעות לה על ידי חברת ביטוח.
חיובים שאינם מסחריים מסווגים בדרך כלל כנכסים שוטפים במאזן, שכן בדרך כלל ישנה ציפייה כי הם ישולמו בתוך שנה. אם אתה צופה שהתשלום יעבור לאורך זמן רב יותר, סווג אותו כנכס לא שוטף.
אם קיימת כמות גדולה של ריבית מצד שלישי, שקול לרשום אותה בחשבון חייב בריבית נפרדת.
בכל הדוגמאות, הפריטים שאינם סחר אינם מחויבים בדרך כלל באמצעות תוכנת החשבונית של החברה; במקום זאת, הם נרשמים כרישומי יומן. זוהי הבחנה מרכזית, מאחר שיהיו מספר רשומות יומן (אם בכלל) המשפיעות על חשבון חשבונות החוב, בעוד שלרוב רשומות יומן הן הצורה היחידה של עסקה שישמשו בחשבון החייבים שאינם מסחריים. ואכן, השימוש ברישום יומן לצורך רישום עסקה יכול להיחשב כאינדיקטור מרכזי שיש להתייחס לחייב כאל יתרה שאינה חייבת במסחר.
עליך להעריך מעת לעת את הפריטים הבודדים הרשומים בחשבון החייבים שאינם מסחריים כדי לראות אם החברה עדיין עשויה לקבל תשלום מלא. אם לא, צמצם את הסכום בחשבון לרמה שאתה מצפה לקבל, וחייב את ההפרש בהוצאה בתקופה בה אתה קובע קביעה זו. הערכה זו צריכה להתבצע כחלק מתהליך הסגירה של סוף התקופה.
