חומר על פני צורה הוא הרעיון כי הדוחות הכספיים והגילוי הנלווה של עסק צריכים לשקף את המציאות הבסיסית של עסקאות חשבונאיות. לעומת זאת, המידע המופיע בדוחות הכספיים אינו צריך להתאים רק לצורה המשפטית בה הם מופיעים. בקיצור, רישום עסקה לא אמור להסתיר את כוונתה האמיתית, שתטעה את קוראי הדוחות הכספיים של החברה.
חומר על פני צורה הוא עניין מיוחד במסגרת עקרונות חשבונאות מקובלים (GAAP), שכן GAAP מבוסס ברובו על כללים, ולכן יוצר מכשולים ספציפיים שיש להשיג על מנת להקליט עסקה בצורה מסוימת. לפיכך, מישהו שמתכוון להסתיר את הכוונה האמיתית של עסקה יכול לבנות אותה כך שהיא בקושי עומדת בכללי GAAP, מה שיאפשר לאותו אדם להקליט את העסקה באופן שמסתיר את כוונתה האמיתית. לעומת זאת, תקני דיווח פיננסי בינלאומיים (IFRS) מבוססים יותר על עקרונות, ולכן קשה יותר למישהו להסתיר בצדק את כוונת העסקה אם הוא משתמש במסגרת ה- IFRS לבניית דוחות כספיים.
עד כה, טיעון החומר על פני הצורה מניח שמישהו מנסה להסתיר בכוונה את כוונתה האמיתית של עסקה - אך היא עשויה להתעורר גם פשוט משום שעסקה מורכבת ביותר, מה שמקשה מאוד לברר מהו מהות העסקה. - אפילו עבור רואה חשבון שומר חוק.
דוגמאות לבעיות חומר על גבי צורה הן:
חברה א 'היא למעשה סוכנת של חברת ב', ולכן עליה לרשום מכירה רק מטעם חברה ב 'בסכום העמלה הקשורה. עם זאת, חברה א 'רוצה שמכירותיה ייראו גדולות יותר, ולכן היא רושמת את כל סכום המכירה כהכנסות.
חברה ג 'מסתירה התחייבויות חוב בגופים קשורים, כך שהחוב לא יופיע במאזן שלה.
חברת ד 'יוצרת ניירת להחזקת ניירות כדי לגיטימציה למכירת סחורות ללקוחות כאשר הסחורה טרם יצאה מחצריה של חברת ד'.
מבקרים חיצוניים בוחנים ללא הרף את העסקאות של לקוחותיהם בכדי להבטיח שמילוי הקריטריון לחומר על פני צורה. הנושא הוא בעל חשיבות מסוימת לרואי החשבון, מכיוון שהם מתבקשים להעיד על הוגנות הצגת קבוצת דוחות כספיים, והגינות ההצגה ותפיסת החומר על פני צורה הם למעשה אותו דבר.
