התשואה על ההון הממוצע מודדת את ביצועי החברה על סמך ההון העצמי הממוצע שלה. המדד שימושי במיוחד במצבים שבהם עסק מכר או קנה את מניותיו באופן פעיל, הוציא דיבידנדים גדולים או חווה רווחים או הפסדים משמעותיים.
הנוסחה הבסיסית להחזר על ההון היא פשוט רווח נקי חלקי ההון העצמי. עם זאת, המכנה בנוסחה זו מבוסס על נתון ההון העצמי המסתיים במאזן, שיכול לכלול מכירת מניות ברגע האחרון, רכישות חוזרות, תשלומי דיבידנד וכו '. התוצאה עשויה להיות תשואה על ההון שאינו משקף במדויק את התשואה בפועל לאורך כל תקופת המדידה.
גישה טובה יותר היא לפתח נתון הון ממוצע. הגישה הפשוטה ביותר היא להוסיף את נתוני ההון העצמאיים ההתחלתיים והסיומיים ולחלק אותם לשניים. עם זאת, אם היו מספר עסקאות הון בתקופה עליה נתון הרווח הנקי חל, יתכן שיהיה צורך לפתח ממוצע מעודן יותר. לדוגמה, זה עשוי להיות ממוצע הכולל את נתון ההון העצמי המסתיים עבור כל חודש בשנה, ואז מחולק לנתון הרווח הנקי לכל השנה. התוצאה היא תוצאת מדידה מדויקת יותר.
על סמך דיון זה, הנוסחה להחזר ההון הממוצע היא:
רווח נקי ÷ ((הון עצמי מתחיל + הון עצמי מסתיים) ÷ 2)
לדוגמא, עסק מרוויח 100,000 דולר ברווח נקי שנתי. ההון העצמי הראשוני שלה היה 750,000 $ וההון העצמי הסופי שלה הוא 1,000,000 $. חישוב התשואה שלה על ההון הממוצע הוא:
100,000 $ רווח נקי ÷ ((750,000 $ הון עצמי התחלתי + 1,250,000 $ הון עצמי מסתיים) ÷ 2)
= 10%
אם עסק חווה לעיתים נדירות שינויים משמעותיים בהון העצמי שלו, ככל הנראה אין צורך להשתמש בנתון הון ממוצע במכנה החישוב.
