יחס העבודה משווה את הוצאות התפעול של עסק להכנסותיו. היחס מגלה האם חברה יכולה לפחות להחזיר את הוצאות התפעול שלה ממכירות. הוא משמש אינדיקטור כללי לבריאות הכלכלית של עסק, אם כי הוא מניב נתון שאינו מדויק. היחס משמש לרוב על ידי צדדים שלישיים כחלק מניתוח העסק שלהם. חישוב יחס העבודה הוא לחלק את סך הוצאות התפעול השנתיות, לא כולל פחת, לפי הכנסות ברוטו שנתיות. הנוסחה היא:
(הוצאות תפעול שנתיות - הוצאות פחת) ÷ הכנסה גולמית שנתית = יחס עבודה
אם היחס נמוך מ -1, זה מרמז שהעסק יכול להחזיר את הוצאות התפעול שלו. יחס גדול מ -1 מצביע על כך שהחברה לא יכולה להיות רווחית ללא שינויים משמעותיים במבנה העלויות ו / או התמחור שלה.
יחס העבודה אינו אחד מדדי הביצוע האמינים יותר, מהסיבות הבאות:
זה לא כולל עלויות מימון.
הוא מניח שהיחס של 1 הוא טוב, כאשר במציאות זה (במקרה הטוב) רווחיות אפסית.
המכנה צריך להשתמש בהכנסות נטו, ולא בהכנסות ברוטו, ובכך לכלול את ההשפעה של תשואות מכירות וקצבאות.
הוא אינו מתחשב בשינויים הצפויים בהוצאות התפעול.
היא מניחה שתזרים המזומנים שווה בדיוק לסכומי הוצאות התפעול וההכנסות ברוטו הנקובות בנוסחה, מה שלא יכול להיות המקרה.
בקיצור, יחס העבודה אינו מוגזם מדי, ולכן אינו מומלץ כשיטה להערכת המצב הכספי של העסק.
