חוזה עתידי בריבית הוא חוזה עתידי, המבוסס על מכשיר פיננסי בסיסי המשלם ריבית. הוא משמש לגידור מפני שינויים שליליים בריבית. חוזה כזה דומה מבחינה רעיונית לחוזה פורוורד, אלא שהוא נסחר בבורסה, כלומר מדובר בסכום ומשך סטנדרטיים. הגודל הסטנדרטי של חוזה עתידי הוא מיליון דולר, ולכן ייתכן שיהיה צורך לרכוש חוזים מרובים כדי ליצור גידור עבור הלוואה או סכום השקעה ספציפי. התמחור לחוזים עתידיים מתחיל בנתון בסיסי של 100, ויורד על בסיס הריבית הגלומה בחוזה.
לדוגמה, אם לחוזה עתידי יש ריבית משתמעת של 5.00%, מחיר החוזה יהיה 95.00. חישוב הרווח או ההפסד על חוזה עתידי נגזר באופן הבא:
סכום חוזה רעיוני × משך חוזה / 360 יום × (מחיר סיום - מחיר התחלתי)
המסחר הגדול ביותר בחוזים עתידיים על ריבית הוא ביורודולאר (דולרים אמריקאים המוחזקים מחוץ לארצות הברית), ונסחרים בבורסת מרכנתיל שיקגו.
גידור אינו מושלם, מכיוון שסכום החוזה הרעיוני עשוי להשתנות מכמות המימון בפועל אותה החברה רוצה לגדר, וכתוצאה מכך סכום צנוע של גידור יתר או תת גידור. לדוגמא, גידור של עמדה של 15.4 מיליון דולר ידרוש רכישה של חוזים של 15 או 16 מיליון דולר. ייתכנו הבדלים בין פרק הזמן הנדרש לגידור לבין תקופת הגידור בפועל כאמור בחוזה עתידי. לדוגמא, אם יש חשיפה של שבעה חודשים לגידור, גזבר יכול לרכוש שני חוזים רצופים לשלושה חודשים, ולבחור שהחודש השביעי לא יוגן.
כאשר הקונה רוכש חוזה עתידי, ראשית יש לרשום סכום מינימלי בחשבון שוליים בכדי להבטיח ביצוע בתנאי החוזה. יתכן שיהיה צורך לממן את חשבון השוליים במזומן נוסף (שיחת מרווח) אם שווי השוק של החוזה יורד לאורך זמן (חשבונות השוליים מתוקנים מדי יום, על בסיס מחיר הסגירה בשוק). אם הקונה לא יכול לספק מימון נוסף במקרה של ירידת חוזה, בורסת העתיד תסגור את החוזה לפני מועד סיום רגיל. לעומת זאת, אם שווי השוק של החוזה עולה, הרווח הנקי נזקף לחשבון השוליים של הקונה. ביום האחרון של החוזה, הבורסה מסמנת את החוזה לשוק ומסדרת את חשבונות הקונה והמוכר. לכן,העברות בין קונים ומוכרים לאורך חיי החוזה הן למעשה משחק סכום אפס, כאשר צד אחד מרוויח ישירות על חשבון השני.
כמו כן, ניתן להתקשר בחוזה עתידי באג"ח, באמצעותו ניתן לגדר סיכון ריבית. לדוגמא, עסק שלווה כספים יכול לגדר מפני עליית ריבית באמצעות מכירת חוזה עתידי באג"ח. ואז, אם אכן שיעורי הריבית יעלו, הרווח הנוצר בחוזה יקזז את הריבית הגבוהה יותר שמשלם הלווה. לעומת זאת, אם שיעורי הריבית יירדו בהמשך, הלווה יחווה הפסד בחוזה, שיקזז את הריבית הנמוכה המשולמת כעת. לפיכך, ההשפעה נטו של החוזה היא שהלווה נועל את הריבית ההתחלתית לאורך תקופת ההתקשרות.
כאשר תוקפו של חוזה עתידי שנרכש, נהוג להסדיר אותו על ידי מכירת חוזה עתידי עם אותו מועד מסירה. לעומת זאת, אם החוזה המקורי נמכר לצד שכנגד, הרי שהמוכר יכול להסדיר את החוזה על ידי רכישת חוזה עתידי אשר אותו מועד מסירה.
