אינטרס מיעוט הוא הבעלות על פחות ממחצית ממניות החברה. כאשר לעסק יש אינטרס מיעוט בגוף אחר ואין לו שום השפעה מהותית על אותו ישות, העסק מתחשב במניית בעלותו בשיטת העלות. לפי שיטה זו, הישות המשקיעה רושמת את השקעתה המקורית בעלות. אם מתקבלים דיבידנדים מהישות האחרת, הם נרשמים כהכנסות מדיבידנד. סוג זה של אינטרס מיעוט נחשב לפאסיבי.
כאשר לעסק יש אינטרס מיעוט בגוף אחר ויש לו השפעה ניכרת על אותו ישות, העסק מסביר את נתח הבעלות שלו בשיטת ההון העצמי. לפי שיטת ההון, ההשקעה הראשונית מותאמת לאחר מכן לדיבידנדים שהתקבלו (מה שמקטין את ההשקעה) ולחלק יחסי מהרווחים של המוחזק (שמגדיל את ההשקעה).
לדוגמא, תאגיד רטרו מחזיק ב -25% מהמניות המצטיינות של תאגיד Leading Edge. רטרו רשמה את ההשקעה הראשונית שלה ב- Leading Edge, שהיא 3.7 מיליון דולר. בשנה הבאה, Leading Edge מדווחת על הכנסות של 500,000 דולר. רטרו מכירה בחלקה היחסי ברווח זה, שהוא 125,000 $. ההשקעה של רטרו ב- Leading Edge עולה אפוא ל -3,825,000 דולר. מאוחר יותר, Leading Edge משלמת לרטרו דיבידנד של 25,000 $. רטרו רושמת סכום זה כהפחתה של השקעתה, היורדת אז ל -3.8 מיליון דולר.
כאשר קיים אינטרס מיעוט בחברה בת, חברת האם המחזיקה ברוב המניות בחברה הבת מכירה באינטרס המיעוט בדוחותיה הכספיים.
תנאים דומים
אינטרס מיעוט ידוע גם כאינטרס שליטה.
