לְמַמֵן

עלות קבועה

עלות קבועה היא עלות שאינה עולה או יורדת בשילוב פעילויות כלשהן. על הארגון לשלם אותו על בסיס חוזר, גם אם אין פעילות עסקית. הרעיון משמש בניתוח פיננסי למציאת נקודת ההפסקה של עסק, כמו גם לקביעת תמחור מוצרים.

כדוגמה לעלות קבועה, שכר הדירה בבניין לא ישתנה עד שייגמר חוזה השכירות או ינהל משא ומתן מחדש, ללא קשר לרמת הפעילות בתוך אותו בניין. דוגמאות לעלויות קבועות אחרות הן ביטוח, פחת וארנונה. עלויות קבועות נוטות להיגרם על בסיס קבוע, ולכן נחשבות לעלויות תקופתיות. הסכום שגובה ההוצאה נוטה להשתנות מעט מתקופה לתקופה.

כאשר לחברה יש רכיב בעלות קבועה גדולה, עליה לייצר כמות משמעותית של נפח מכירות על מנת שתהיה שולי תרומה מספקים לקיזוז העלות הקבועה. אולם ברגע שהגיעה לרמת מכירות זו, בדרך כלל סוג זה של עסק בעל עלות משתנה יחסית נמוכה ליחידה, וכך הוא יכול לייצר רווחים גדולים מממוצע מעל רמת ההפסקה. דוגמא למצב זה היא בית זיקוק לנפט, בעל עלויות קבועות עצומות הקשורות ליכולת הזיקוק שלו. אם עלות חבית נפט יורדת מתחת לסכום מסוים, בית הזיקוק מפסיד כסף. עם זאת, בית הזיקוק יכול להיות רווחי בפראות אם מחיר הנפט יעלה מעבר לסכום מסוים.

לעומת זאת, אם לחברה יש עלויות קבועות נמוכות, היא כנראה בעלות משתנה גבוהה ליחידה. במקרה זה, עסק יכול להרוויח רמות ברמות נפח נמוכות מאוד, אך אינו מרוויח רווחים גדולים יותר ככל שהמכירות גדלות. לדוגמא, עסק ייעוץ בעל עלויות קבועות מעטות, בעוד שרוב עלויות העבודה שלו משתנות.

עלויות קבועות מוקצות על בסיס בסיס הקליטה של ​​חשבונאות העלויות. במסגרת הסדר זה, עלויות תקורה של ייצור קבוע מוקצות באופן יחסי ליחידות שהופקו בתקופת דיווח, וכך הן נרשמות כנכסים. לאחר מכירת היחידות העלויות מחויבות בעלות הסחורה שנמכרה. לפיכך, יכול להיות עיכוב בהכרה באותם עלויות קבועות המוקצות למלאי.