פרמיית השליטה היא העודף ששילם הקונה על מחיר השוק של חברת יעד על מנת להשיג שליטה. פרמיה זו יכולה להיות משמעותית כאשר חברת יעד מחזיקה בקניין רוחני מכריע, נדל"ן או נכסים אחרים שרוכש מעוניין להחזיק.
כאשר משקיעים רוכשים מניות בעסק, הם זוכים בזכות לדיבידנדים, כל הערכה במחיר השוק של המניה, וכל חלק אחרון בתמורה אם העסק נמכר. אם משקיע קונה לפחות שליטה של 51% בעסק, אז הוא גם משיג את הזכות להפנות מחדש את העסק בכל דרך שהוא יבחר. כתוצאה מכך, קבלת גרעין שליטה שווה מחיר נוסף, הנקרא פרמיית שליטה.
פרמיית השליטה יכולה להיות נושא לא מבוטל אם היעד נמצא על סף פשיטת רגל, שכן ככל הנראה האופי לטווח הקצר של העסק הופך את פרמיית השליטה ללא רלוונטית במהותה. עם זאת, אם היעד הוא עסק חזק שיכול להיות משופר על ידי הרוכש, אז פרמיית השליטה יכולה להיות גורם משמעותי. עדויות היסטוריות מראות כי פרמיות השליטה לעסקים בריאים יכולות לנוע בין 30% ל -75% ממחיר השוק של מניות החברה.
פרמיית השליטה אינה תפיסה בשחור-לבן, כאשר 51% הבעלות הראשונה היא בעלת ערך רב יותר מ- 49% הנותרים. במקום זאת, שקול את שלל המצבים שבהם הבעלות מחולקת בין בעלים רבים. לדוגמא, מה אם יש שלושה בעלי מניות, כאשר שניים מחזיקים ב 49% ואחד מחזיק ב -2% מהמניות? במקרה זה, בעל המניות של 2% הוא הבעלים של חלק יקר מאוד מהעסק, בהתחשב ביכולתו להשפיע על קולות, ואשר בהחלט ידרוש פרמיה. לחלופין, מה אם יש מאות בעלי מניות קטנים ובעלי מניות אחד שבבעלותם 35% מעסק? בעלות על 35% עשויה שלא לגרום לשליטה מוחלטת בעסק, אך ייתכן שיהיה הרבה יותר קל להשיג בהשוואה למרדף אחר מאות בעלי מניות אחרים, עד שהיא מצווה על פרמיה.
תפיסת פרמיית השליטה היא סיבה מרכזית לכך שרוכשים מפחיתים לעיתים את מחירי ההצעה עבור כל המניות שנותרו במצטבר ברכישה דו-שכבתית. אם רוכש כבר השיג שליטה בעסק, אין עוד פרמיית שליטה המשויכת למניות נוספות, ולכן מפחיתה את ערכן.
