ארגון גדול יותר יכול להמיר את חשבונות חייבו במזומן בבת אחת על ידי אבטחת החייבים. המשמעות היא כי חייבים בודדים מצטברים לנייר ערך חדש, שנמכר אז כמכשיר השקעה. איגוח יכול לגרום לריבית נמוכה במיוחד עבור הישות המנפיקה, מאחר וניירות הערך מגובים בצורת נזילות של בטחונות (כלומר, חייבים). למעשה, איגוח חובות מתבצע בשלבים הבאים:
- צור ישות ייעודית מיוחדת (SPE)
- העבר חשבונות נבחרים ל- SPE
- בקש מ- SPE למכור את החייבות לצינור בנקאי
- בקש מהצינור הבנקי לאגד את חובות החברה עם אלו של חברות אחרות, ולהנפיק נייר מסחרי המגובה על ידי החייבים למשקיעים
- החזרו למשקיעים על סמך קבלות מזומנים מהחיובים
שלבי תהליך אלה מצביעים על כך שאיגוח חשבונות חייבים הוא מורכב, ולכן הוא שמור לחברות גדולות בלבד שיכולות לטפל בשלבים הרבים. כמו כן, יש להבדיל בין הלקוחות הכלולים בבריכה (כך שיש לקוחות רבים), עם רקע היסטורי נמוך של ברירות מחדל של הלקוחות.
למרות המורכבות, איגוח מפתה מהסיבות הבאות:
- עלות ריבית . העלות למנפיק נמוכה מכיוון שהשימוש ב- SPE מבודד את החייבים מכל סיכונים אחרים הקשורים לחברה, מה שמביא בדרך כלל לדירוג אשראי גבוה עבור ה- SPE. דירוג אשראי זה חייב להיות מוקצה על ידי סוכנות דירוג שתיקח בחשבון גורמים כמו הביצועים ההיסטוריים של החייבים במאגר, ריכוזי חייבים גדולים במיוחד במאגר, ושמרנות מדיניות האשראי והגבייה של החברה המנפיקה.
- אי הקלטה . החוב שנוצר על ידי החברה אינו נרשם במאזן שלה מכיוון שהחוב עובר דרך SPE.
- נְזִילוּת. ניתן להאיץ את הזרמת המזומנים לעסק, ולא לחכות ללקוחות שישלמו את חשבונותיהם.
עלות הריבית הנמוכה של איגוח חובות ניתנת להשגה ולשמירה רק אם קיימת הפרדה ניכרת בין SPE לחברה. זה נעשה על ידי הגדרת העברת חייבים ל- SPE כמכירה שאינה מקורה, כאשר נושים של החברה אינם יכולים לגשת לחייבים שהועברו. בקיצור, לא ניתן לאפשר לחברה להחזיר את השליטה על כל חייבים שהועברו.
