מיזוג הפוך מתרחש כאשר עסק בבעלות פרטית קונה חברת מעטפת בבעלות ציבורית. התוצאה של מיזוג הפוך היא שהישות שבבעלות פרטית מתמזגת במעטפת הציבורית. הישות הפרטית מסולקת וחברת הפגז הופכת לגוף היחיד שנותר. זוהי אלטרנטיבה מהירה יותר ויקרה יותר להנפקה הראשונית. על ידי נקיטת גישה זו, הבעלים של עסק בבעלות פרטית יכולים להתייחס לציבור שלהם. מכיוון שמשמעותה של העסקה היא שבעלי הרוכש למעשה משתלטים על הרוכש החוקי, הרי שהוא נחשב למיזוג הפוך.
יתרונות וחסרונות של מיזוגים הפוכים
היתרונות בשימוש במיזוג הפוך הם כדלקמן:
- השקעה כספית קטנה יותר . עסק בבעלות פרטית יכול לקחת את עצמו לציבור בהשקעה קטנה יחסית בחברת מעטפת, ותוך פרק זמן קצר.
- השקעת זמן קטנה יותר . הנהלת העסק הפרטי תשקיע הרבה פחות זמן בלקיחת החברה לציבור, שכן אין צורך בתצוגת דרך.
- עצמאי בשוק . מיזוג הפוך יכול להתרחש גם במהלך ירידה בשוק, מכיוון שהחברה לא מנסה לגייס הון.
- ערך המניה . לאחר שנרשמו מניותיה, ניתן לסחור בהן, ולכן הם בעלי ערך רב יותר למשקיעים.
- אופציות למניות . שווי אופציות המוענקות לעובדים גבוה יותר מכיוון שהם יכולים למכור כעת את מניותיהם (לאחר רישום המניות).
עם זאת, ישנם מספר חסרונות הקשורים למיזוגים הפוכים, כולל אלה:
- התחייבויות ללא תעודה . יתכנו התחייבויות ללא תעודה הקשורות לחברת המעטפת, שהופכות כעת להתחייבויות הבעלים החדשים.
- אין גיוס כספים . שום גיוס כספים לא בוצע כחלק מהציבור. כעת על החברה להגיש רשות לניירות ערך (SEC) לרישום מניות, לרוב מדובר בתהליך ממושך.
- אין בורסה . המעטפת ככל הנראה לא רשומה בבורסה, כך שסחר במניות החברה עשוי להיות דליל.
- הוצאות . כעת על החברה לבזבז סכום לא מבוטל על הגשות מול ה- SEC, שדרוג השליטה שלה ויחסי משקיעים.
בהתחשב בסוגיות אלה, בדרך כלל לא מומלץ למיזוג הפוך, אם כי ארגונים רבים עדיין משתמשים בו מדי שנה. הגישה תעבוד בצורה הטובה ביותר עבור ארגונים שאין להם צורך מיידי בגיוס הון, ויש להם רווחים מספיקים כדי לקזז את עלויות ההנהלה הציבורית.
