הוצאה נדחית היא עלות שכבר נוצרה, אך שטרם נצרכה. העלות נרשמת כנכס עד למועד צריכת המוצרים או השירותים הבסיסיים; באותה נקודה העלות מחויבת בהוצאות. הוצאה נדחית נרשמת בתחילה כנכס, כך שהיא מופיעה במאזן (בדרך כלל כנכס שוטף, מכיוון שהיא תיכלל ככל הנראה תוך שנה).
מנקודת מבט מעשית, אין היגיון רב לדחות את ההוצאות הכרוכות בכמויות קטנות יותר של סחורות ושירותים שאינם נצרכים, שכן על רואה החשבון להזין את הדחייה באופן ידני בתוכנת הנהלת החשבונות (ולא לחשבון ההוצאות שנקבע מראש), כמו גם לזכור לחייב פריטים אלה בהוצאות במועד מאוחר יותר. במקום זאת, חייב פריטים אלה בהוצאות באופן מיידי, כל עוד אין כל השפעה מהותית על הדוחות הכספיים. גישה זו שומרת רק עסקאות גדולות יותר לטיפול דחייה. דוגמה טובה לפריטים שלא בהכרח נצרכים בבת אחת, אך מחויבים בהוצאות באופן מיידי הם ציוד משרדי.
כדוגמה להוצאה נדחית, ABC אינטרנשיונל משלמת 10,000 דולר באפריל עבור שכר הדירה שלה בחודש מאי. היא מבטלת עלות זו בנקודת התשלום (באפריל) בחשבון נכס השכירות ששולם מראש. בחודש מאי, ABC צרכתה כעת את הנכס ששולם מראש, ולכן היא מזכה את חשבון נכס השכירות ששולם מראש ומחייבת את חשבון הוצאות שכר הדירה.
דוגמאות נוספות להוצאות נדחות הן:
עלויות ריבית המהוונות כחלק מנכס קבוע שעבורו נוצרו העלויות
ביטוח ששולם מראש לכיסוי בחודשים הבאים
עלות נכס קבוע המחויב בהוצאות לאורך חייו השימושיים בצורה של פחת
העלות שנגרמה לרישום הנפקת מכשיר חוב
עלות נכס בלתי מוחשי המחויב בהוצאות לאורך חייו השימושיים כהפחתות
עליכם לדחות הוצאות כאשר עקרונות חשבונאיים מקובלים או תקני דיווח פיננסי בינלאומיים דורשים לכלול אותן בעלות של נכס ארוך טווח ואז לחייב אותן בהוצאות לאורך תקופה ארוכה. לדוגמה, ייתכן שיהיה עליך לכלול את עלות הריבית בעלות של נכס בנוי, כגון בניין, ואז לגבות את עלות הבניין בהוצאה לאורך חיי השימוש של הנכס כולו בצורה של פחת. במקרה זה, עלות הריבית הינה הוצאה נדחית.
תנאים דומים
הוצאה נדחית ידועה גם כהוצאה ששולמה מראש.
