שיטת LIFO בשווי הדולר

שיטת LIFO בשווי הדולר היא וריאציה למושג שכבת העלות האחרונה בהתחלה. בעיקרו של דבר, השיטה צוברת מידע על עלויות כמויות גדולות של מלאי, כך שאין צורך לקמפל שכבות עלות בודדות עבור כל פריט מלאי. במקום זאת, שכבות מורכבות עבור מאגרי פריטי מלאי. בשיטת LIFO בשווי הדולר, הגישה הבסיסית היא חישוב מדד מחירי המרה המבוסס על השוואה של מלאי סוף השנה לעלות שנת הבסיס. המיקוד בחישוב זה הוא על סכומי דולר, ולא על יחידות מלאי.

הרעיון המרכזי במערכת LIFO בשווי הדולר הוא מדד מחירי ההמרות. לחישוב המדד, בצע את הצעדים הבאים:

1. חשב את העלות המורחבת של מלאי הסיום במחירי שנת הבסיס.

2. חשב את העלות המורחבת של מלאי הסיום במחירים העדכניים ביותר.

3. חלק את העלות המורחבת הכוללת במחירים האחרונים עם העלות המורחבת הכוללת במחירי שנת הבסיס.

חישובים אלה מניבים מדד המייצג את השינוי במחירים מאז שנת הבסיס. יש לגזור את החישוב ולשמור על כל שנה בה עסק משתמש בשיטת LIFO. יהיה צורך בתיעוד זה כדי להצדיק את חישוב עלות המלאי בסוף התקופה. לאחר שהאינדקס זמין, בצע את הצעדים הנוספים הבאים כדי לקבוע את עלות שכבת העלות LIFO בכל תקופה עוקבת:

1. קבע כל עליות מצטברות ביחידות המלאי בתקופת הדיווח הבאה.

2. חשב את העלות המורחבת של יחידות מצטברות אלו במחירי שנת בסיס.

3. הכפל את הסכום המורחב במדד מחירי ההמרה. זה מניב את עלות שכבת LIFO לתקופת הדיווח הבאה.

ניתן להשתמש בשיטה ליצירת אינדקסים נפרדים למספר מאגרי מלאי שונים. עם זאת, מאחר שדבר זה מגדיל את העבודה הקשורה לחישוב ולהחלת מדדי מחירי המרה, עדיף למזער את מספר מאגרי המלאי המועסקים.

גישה זו אינה נפוצה להפקת הערכות מלאי, מהסיבות הבאות:

• נפח חישוב . נדרש מספר רב של חישובים כדי לקבוע את ההבדלים בתמחור לאורך התקופות שצוינו.

• גיליון שנת בסיס . על פי תקנות מס הכנסה, יש לאתר עלות לשנת בסיס עבור כל פריט מלאי חדש שנוסף למלאי, אשר יכול לדרוש מחקר ניכר. רק אם אי אפשר לאתר מידע כזה, העלות הנוכחית יכולה להיחשב גם כעלות שנת הבסיס.