יחס הלימות ההון מודד את יכולתו של בנק לעמוד בהתחייבויותיו על ידי השוואת הונו לנכסיו. רשויות הפיקוח עוקבות אחר יחס זה כדי לראות אם בנקים כלשהם נמצאים בסכנת כישלון. הכוונה מאחורי הניטור שלהם היא להגן על המערכת הפיננסית מפני ההשפעות השליליות של כשלים בבנקים, הכוללים הגנה על כספי המפקידים בבנקים. חישוב יחס הלימות ההון הוא:
(הון שכבה 1 + הון שכבה 2) ÷ נכסים משוקללים בסיכון = יחס הלימות הון
מונה החישוב כולל נדבך 1 והון דרג 2. ניתן להשתמש בהון שכבה 1 לספיגת הפסדים מבלי שבנק נדרש להפסיק את פעילותו. ניתן לגשת להון דרג 2 על ידי השבתת פעילות ומכירת נכסים, המהווה סוג קיצוני יותר של אבטחה כנגד סיכון.
הון הדרג 1 המצוין במונה כולל הון מניות רגיל, עתודות הכנסות מבוקרות, הטבות מס עתידיות ונכסים בלתי מוחשיים. ההון הדרגתי 2 המצוין במונה כולל רווחים לא מוחזקים שלא עברו ביקורת, הפרשות כלליות בגין חובות לא טובים, עתודות שערוך, חוב כפוף לנצח, מניות בכורה מצטברות תמידיות, וחוב מופקד.
כאשר יחס זה גבוה, זה מצביע על כך שלבנק יש כמות הון מספקת להתמודד עם הפסדים בלתי צפויים. כאשר היחס נמוך, בנק נמצא בסיכון גבוה יותר להיכשל, ולכן רשאי הרשויות לדרוש להוסיף הון נוסף.
