שעבוד חייבים מתרחש כאשר עסק משתמש בנכס החשבונאי שלו כבטוחה בהלוואה, בדרך כלל קו אשראי. כאשר משתמשים בחשבונות חייבים באופן זה, המלווה בדרך כלל מגביל את סכום ההלוואה ל:
70% עד 80% מסך הסכום הכולל של חשבונות חייבים; אוֹ
אחוז מחשבונות החוב היורדים בהתבסס על גיל החייבים.
החלופה האחרונה בטוחה יותר מנקודת מבטו של המלווה (ולכן היא נפוצה יותר), מכיוון שהיא מאפשרת זיהוי ספציפי יותר של אותם חייבים הסבירים ביותר שייגבו. לדוגמה, בנק רשאי שלא לאפשר שימוש בכל חשבונות חייבים כבטוחה אם הם בני יותר מ -90 יום, 80% מכלל החייבים בני 30 עד 90 יום, ו -95% מכלל החייבים בני 30 יום או פחות . המלווה רשאי גם לכלול באופן ספציפי כל חייבים שעבורם החברה העניקה תנאי תשלום ארוכים במיוחד. על ידי היותו שמרני זה בחישוב הסכום המקסימלי שיושאל, המלווה מגן על עצמו מפני הנפקת חוב שאינו ניתן לקיזוז מלא של בטחונות במקרה של מחדל בתשלום.
במסגרת הסדר שעבוד לקבל חשבונות, החברה הכפופה להסדר משלימה תעודת בסיס הלוואה לאחר השלמת כל תקופת דיווח, ומעבירה את האישור החתום למלווה. המלווה רשאי גם לדרוש כי עותק של דוח ההזדקנות לקבלת חשבונות בסוף החודש יועבר יחד עם האישור, במקרה שהמלווה מעוניין לאתר את הסכומים בתעודה לפרטי החשבונות הבסיסיים. בקשה זו מתבצעת לרוב בסוף השנה, לא עבור כל תעודה חודשית.
אישור בסיס ההשאלה מפרט את סכום החשבונות החייבים בתום תקופת הדיווח במדרגות הגיל שצוינו על ידי המלווה, מחשב את סכום ההלוואות המקסימלי המותר בהתבסס על כמות חשבונות החוב ומציין את הסכום שהושאל בפועל. המלווה משתמש בתעודה זו כדי לפקח על כמות הביטחונות הקיימת, והאם עליו להתאים את סכום החוב העומד לרשות החברה. אם סכום החוב החוב עולה על סכום החשבונות הנקובים בתעודת בסיס ההשאלה, על הלווה להחזיר סכום זה למלווה.
על פי הסכם משכון, החברה שומרת על זכויותיה ואחראית לגבות חשבונות חייבים, ולא המלווה. אף על פי שכעת יש למלווה אינטרס משפטי בחייבים, אין צורך להודיע ללקוחות על עניין זה.
