נכס הקרקע אינו מופחת משום שהוא נחשב לבעל אורך חיים אין-סופי. זה הופך את האדמה לייחודית בין כל סוגי הנכסים; זה היחיד שעבורו אין פחת.
כמעט לכל הנכסים הקבועים יש אורך חיים שימושי, שלאחריהם הם כבר לא תורמים לפעילות החברה או שהם מפסיקים לייצר הכנסות. במהלך חיי שימוש שימושיים אלה הם מופחתים, מה שמקטין את עלותם למה שהם אמורים להיות שווים בסוף חייהם השימושיים (המכונה ערך הצלה). אולם לאדמה אין אורך חיים שימושי סופי, ולכן אין שום דרך להפחית אותה. במקום זאת, בהעדר משאבים טבעיים המיועדים לחילוץ (ראה להלן), נחשב לאדמה אורך חיים בלתי מוגבל. יתר על כן, בשל מחסור בקרקעות, ערכן נוטה לעלות עם הזמן, לעומת ירידת הערך של רוב סוגי הרכוש הקבוע האחרים.
כאשר ישות רוכשת קרקע שיש עליה בניין, יש להקצות את העלות בין הקרקע לבניין; התוצאה תהיה פחת של הבניין, אך לא את הקרקע. דרך טובה להפיק הקצאה זו היא להשתמש בשומה או בשומת ארנונה.
היוצא מן הכלל היחיד לכלל שלא לפחות קרקעות הוא כאשר מימוש של היבט כלשהו של הקרקע אכן, כמו למשל כאשר מוקש מתרוקן ממאגרי העפרות שלו. במקרה זה, אתה פוחת את משאבי הטבע בקרקע בשיטת הדלדול.
דלדול הוא החיוב השנתי בגין השימוש במשאבי טבע. על מנת לחשב דלדול, ראשית יש צורך להקים בסיס דלדול שהוא סכום הנכס המתכלה. בסיס הדלדול כולל את האלמנטים הבאים:
עלויות רכישה - העלות לקבלת זכויות הקניין באמצעות רכישה או חכירה, או תשלומי תמלוגים לבעל הנכס.
עלויות חיפושים - בדרך כלל הוצאות אלה מתווספות עם היווצרותן; אולם בנסיבות מסוימות בענף הנפט והגז הם עשויים להיות מהוונים.
עלויות פיתוח - עלויות פיתוח בלתי מוחשיות כגון עלויות קידוח, מנהרות, פירים ובארות.
עלויות שיקום - עלויות השבת הנכס למצבו הטבעי לאחר השלמת מיצוי משאבי הטבע.
סכום בסיס הדלדול, פחות ערך ההצלה המשוער שלו, מחויב בהוצאות הדלדול בכל תקופה תוך שימוש בשיעור דלדול ליחידה שחולצה, או בשיעור דלדול יחידה המחושב לפי הנוסחה הבאה:
