תקרת מחיר היא מכסה במחיר הגבוה ביותר שניתן לגבות. תקרה זו מוטלת בדרך כלל על ידי גורם ממשלתי על מנת להעמיד סחורות ושירותים חיוניים לאנשים בעלי הכנסה נמוכה. לדוגמא, ממשלה יכולה להטיל תקרת מחירים על דמי השכירות הנגבים על נכסי מגורים בגבולותיה, או על מוצרי מזון מסוימים הנחשבים חיוניים. הכוונה מאחורי הטלת תקרה היא לשמור על מחירים נוחים לצרכנים בעלי הכנסה נמוכה.
תופעת לוואי שכיחה של תקרת מחירים היא שרמת ההיצע יורדת, כך שיש מחסור בסחורות או בשירותים הכפופים לתקרה. זה יוצר חוסר איזון מלאכותי בין היצע וביקוש, שעלול בסופו של דבר להיות כה חמור, עד שהממשלה שתטיל את התקרה תמצא צורך להעלות את המחיר המקסימלי המותר. מחסור זה מופיע מכיוון שתקרת המחירים אינה מייצרת רווח מספיק למפיקים לייצר יותר מהסחורות או השירותים הנמצאים בשליטה.
תופעת לוואי נוספת היא שמתפתח שוק שחור, בו צרכנים שמוכנים לשלם יותר כסף מהמחיר שהוטל יקבלו באופן בלתי חוקי את הסחורה או השירותים הרצויים במחיר גבוה יותר. כאשר ספקי הפריטים הנמצאים בשליטת המחירים מגלים שהם יכולים להרוויח יותר באופן משמעותי בשוק השחור, הם נוטים עוד פחות למכור בתקרת המחירים המוטלת, מה שיוצר חוסר איזון גדול בהיצע וביקוש.
תוצאה נוספת של תקרת המחירים היא שהמוכרים ינסו לעקוף את המחיר המקסימלי על ידי חיוב נוסף. לדוגמה, הם יכולים לגבות דמי ניהול, דמי טיפול או תוספת דלק. בכל המקרים הללו, הכוונה היא להגדיל את סך ההכנסות שלהם, אך עדיין להישאר בגבולות החוק החוקיים. גישה זו היא פחות חוקית בעליל מאשר מכירה בשוק השחור.
תוצאה סופית של תקרת מחירים שהוטלה היא שהמוכרים מנסים לשמור על הרווחים שלהם על ידי הפחתת איכות הסחורה שלהם. לדוגמא, שוכר באזור בשליטת שכירות יכול למזער את הסכום שהוצא על תחזוקת הנכס, ואילו מוכר המאפים יכול לכלול קמח באיכות נמוכה יותר במוצרים הנמכרים.
בקיצור, תקרת מחירים נוטה להטיל מגבלות מלאכותיות על השוק, שגם הקונים וגם המוכרים עשויים לפעול כדי להימנע ממנו.
