ביזור בסביבה עסקית הוא העברת האחריות והסמכות מהמטה הארגוני ומטה לארגון. המשמעות היא שקבלת ההחלטות עוברת לראשי האגפים, או בהמשך למנהלי המחלקות או לעובדים בודדים. היקף הביזור יכול להשתנות באופן מהותי. לדוגמא, היכולת לשכור ולפטר עשויה להידחק למנהלי המחלקות, בעוד שנשיא החברה שומר לעצמו את הזכות לאשר הוצאות עבור רכוש קבוע יקר יותר, כמו גם לסלק חברות בנות או לרכוש גופים אחרים.
תפיסת הביזור יעילה במיוחד בסביבות תחרותיות ביותר, בהן קבלת ההחלטות חייבת להיות מיידית כדי להגיב לתנאים המקומיים. אין זמן להכין מקרה עסקי ולהריץ אותו דרך ההיררכיה הארגונית לצורך החלטה. במקום זאת, היכולת להעביר נכסים, לשכור ולהפטר ולקבוע אסטרטגיה מקומית נקבעת על ידי צוות ההנהלה המקומי.
ביזור פחות נחוץ במצבי מונופול או אוליגופול, בהם חל שינוי מועט בסביבה התחרותית לפרקי זמן ארוכים. במצב זה, קבוצה קטנה של מנהלים בכירים עשויה להיות יעילה יותר בניהול ארגון.
