יחסי תפעול משווים את הוצאות התפעול והנכסים של עסק למספר מדדי ביצוע אחרים. הכוונה היא לקבוע אם סכום ההוצאות התפעוליות שהושגו או הנכסים המשמשים סביר. אם לא, ההנהלה יכולה לנקוט בצעדים לגזום הוצאות או נכסים מסוימים. המפרט המדויק של יחסים אלה ישתנה, בהתאם לפריטי השורה המשמשים בדוחות הכספיים של החברה. דוגמאות ליחסי התפעול הנפוצים יותר הם:
יחס הנכסים התפעוליים . משווה את הנכסים המשמשים לייצור הכנסות לסך הנכסים שאינם מזומנים. הכוונה היא לבטל את הנכסים שאינם תורמים לביצועים תפעוליים, מה שמקטין את בסיס הנכסים הכולל של העסק.
הוצאות תפעוליות למכירות . משווה את סכום הוצאות התפעול שנגרמו לרמת מכירה נתונה. בדרך כלל עוקבים אחר התוצאה בקו מגמה, כדי לראות אם הפרופורציה משתנה לאורך זמן. הניתוח לא תמיד עובד, מכיוון שהוצאות תפעוליות רבות קבועות ולכן אינן משתנות ישירות עם המכירות.
יחס רווח נקי . משווה רווחים לאחר מס למכירות. זהו מדד עקיף של הוצאות התפעול, שכן האחוז כולל גם את עלות הסחורה שנמכרה, עלויות המימון ומסי הכנסה.
מכירות לעובד . משווה את מספר המשרה השווה במשרה מלאה למכירות. זה משמש בסביבות בהן העובדים מעורבים עמוקות במכירות, כך שיש קשר ישיר בין מספר העובדים למכירות. היחס נכלל כאן מכיוון שעלות הפיצוי יכולה להוות חלק גדול מסך הוצאות התפעול.
כל היחסים הללו משתמשים בהוצאות תפעול מצטברות, ולכן אינם מספקים תובנות לגבי מגמות בהוצאות ספציפיות. כתוצאה מכך, יש צורך לקדוח היטב מתחת לרמה של כל יחס כדי לקבוע את אופי הבעיה וכיצד לתקן אותה.
