מניות מועדפות לא מצטברות מאפשרות לחברה המנפיקה לדלג על דיבידנד ולבטל את התחייבות החברה לשלם בסופו של דבר דיבידנדים אלה. משמעות הדבר היא כי אין לבעלי המניות תביעה באף אחד מהדיבידנדים שלא שולמו. לדוגמא, חברת ABC מנפיקה בדרך כלל דיבידנד רבעוני של 0.50 דולר לבעלי המניות המועדפים עליה. עם זאת, הדירקטוריון מרגיש כי אין תזרים מזומנים מספיק ברבעון השלישי לתשלום דיבידנד. מכיוון שהמניות המועדפות אינן מצטברות, לחברה אין חובה לשלם אי פעם את הדיבידנד החסר, ולמחזיקי המניות אין כל טענה כלפי החברה.
בדרך כלל, החברה המנפיקה אינה יכולה להנפיק דיבידנדים לבעלי המניות המשותפות שלה באותה שנה בה דילגה על תשלום דיבידנדים לבעלי המניות המועדפים שאינם מצטברים, אם כי זה תלוי בתנאי הבסיס הקשורים למניה.
מניה מועדפת לא מצטברת היא נדירה ביותר מכיוון שהיא מציבה את מחזיקי המניות במצב לא בטוח שאין להם זרם הכנסה מובטח. במקום זאת, המניות זהות למעשה למניות רגילות, כאשר הנפקת דיבידנד היא בזכות הדירקטוריון. תיאורטית, משקיעים יכולים להשפיע בעקיפין על הנפקת דיבידנדים על ידי בחירת מערך דירקטורים אחר. מובן, שמעטות החברות המנפיקות סוג זה של מניות, מכיוון שסביר להניח שמשקיעים לא יקנו אותן, אלא בהנחה גדולה.
ניתן לשנות את המונחים הקשורים למניה מועדפת שאינה מצטברת בכדי לשפר את ערך המניה למשקיעים, למשל על ידי מתן אפשרות לדלג על מספר קטן של דיבידנדים. עם זאת, תנאים מסוג זה יכולים לסכן עסק בסיכון פיננסי, ועל כן יש להתייחס לאור יכולתה המתמשכת של החברה לשלם למשקיעיה.
