ערכי התאמה משמשים להתאמת יתרות הסיום בחשבונות ספר חשבונות כלליים שונים. רישומי יומן אלה נועדו להביא את הדוחות הכספיים של הישות המדווחת לציות למסגרת החשבונאית החלה (כגון GAAP או IFRS). ישנם שלושה סוגים כלליים של ערכי התאמה, שהם כדלקמן:
צבירות . ערך צבירה הוא ערך ההתאמה הנפוץ ביותר. הכוונה היא לרשום הכנסות או הוצאות שטרם נרשמו באמצעות עסקה חשבונאית רגילה. לדוגמא, חברה מוגבלת על ידי הסדר חוזי עם לקוח ממשלתי שלא לחייב עבודות שירותים עד תום תקופת החוזה. בינתיים החברה צוברת הכנסות, כדי שתוכל להכיר בהכנסות מסוימות מהחוזה, למרות שהתקופה החוזית טרם הושלמה. כדוגמה נוספת, בקר בחברה מחליט לצבור את ההוצאה הכרוכה במסירת סחורות משמעותית, ושעבורם טרם הגיעה חשבונית ספק. הכוונה היא להבטיח כי עלות הסחורה תירשם בדוחות הכספיים לתקופה בה הגיעה הסחורה.
דחיות . ערך דחייה נועד לדחות את ההכרה בעסקת הכנסות שלא הושגה, או עסקת הוצאות שטרם נצרכה. התוצאה היא העברת הכנסות או הכרה בהוצאות לתקופה עתידית. לדוגמא, לקוח משלם מראש עבור חוזה שירותים שיתבצע בתשלומים שווים בארבעת החודשים הקרובים. ניתן להשתמש בערך התאמת דחייה כדי להעביר 3/4 מהתשלום לשלוש התקופות הבאות, בהן הם יוכרו. באופן דומה, החברה משלמת מראש את עלות פוליסת ביטוח החיים לשנה שלמה של 12,000 דולר, ומשתמשת ברישום דחייה כדי להעביר את ההכרה בסכום זה 11/12 ל -11 תקופות הדיווח הבאות.
אומדנים. ערך התאמת אומדן משמש להתאמת היתרה ברזרבה, כגון הקצבה לחשבונות מסופקים או עתודה להתיישנות מלאי. הדבר נעשה על מנת לשמור על רמות עתודות נאותות המשקפות באופן סביר את כמות ההפסדים מהנכסים הקיימים שניתן לצפות בתקופות עתידיות.
התאמת רשומות היא חלק נפוץ בתהליך הסגירה לכל עסק המשתמש בחשבונאות בסיס צבירה.
