יחס כושר פירעון

יחס הפירעון משמש לבחינת יכולתו של עסק לעמוד בהתחייבויותיו לטווח הארוך. היחס משמש לרוב המלווים הנוכחיים והעתידיים. היחס משווה קירוב של תזרימי המזומנים להתחייבויות, והוא נגזר מהמידע המופיע בדוח רווח והפסד של החברה. היחס לא יהיה מדויק במידה שארגון אינו מכיר בהתחייבויות תלויות. חישוב יחס הפירעון כולל את השלבים הבאים:

1. הוסף את כל ההוצאות שאינן מזומנות בחזרה לרווח הנקי לאחר מס. זה אמור להיות מקורב לכמות התזרים שנוצר על ידי העסק.

2. צברו את כל ההתחייבויות לטווח הקצר והארוך.

3. חלק את נתון הרווח הנקי המותאם לסך ההתחייבויות.

הנוסחה ליחס היא:

(הכנסה נטו לאחר מס + הוצאות שאינן מזומנות) ÷ (התחייבויות לזמן קצר + התחייבויות לטווח ארוך) = יחס כושר פירעון

אחוז גבוה יותר מצביע על יכולת מוגברת לתמוך בהתחייבויות של עסק לאורך זמן. למרות שמדידה זו נראית פשוטה, נגזרתה מסתירה מספר בעיות. שקול את הנושאים הבאים:

• ייתכן שחברה דיווחה על שיעור גבוה במיוחד של הרווחים שאינם קשורים לפעילות הליבה שלה, ולכן ייתכן שלא ניתן יהיה לחזור עליהם במהלך פרק הזמן הנדרש לתשלום התחייבויות החברה. כתוצאה מכך, הרווח התפעולי נטו לאחר מס הוא נתון טוב יותר לשימוש במונה.

• ההתחייבויות לזמן קצר המשמשות את המכנה נוטות יותר להשתנות באופן משמעותי בטווח הקצר, כך שתוצאות המדידה עשויות להשתנות במידה רבה אם תחושב בהפרש של כמה חודשים בלבד. ניתן להקל על נושא זה באמצעות נתון התחייבויות ממוצע לטווח קצר.

• היחס מניח שחברה תשלם את כל ההתחייבויות לטווח הארוך שלה, כאשר סביר מאוד להניח שהעסק יוכל במקום להקדים את החוב או להמיר אותו להון. אם כן, אפילו יחס כושר פירעון נמוך עשוי שלא להצביע על פשיטת רגל בסופו של דבר.

בקיצור, ישנם כל כך הרבה משתנים שיכולים להשפיע על יכולת התשלום בטווח הארוך, עד ששימוש בכל יחס לאומדן כושר הפירעון יכול להיות מסוכן.